בארה"ב חגגו החודש את יום הולדתו ה-90 של "המלך" אלביס פרסלי (נולד 8 בינואר 1935) שנפטר ב-1977 ממשיך וימשיך לחיות. 48 שנים מאז מותו – הזמר והמיתוס מתעצמים. ברדיו ימשיכו לנגן אלוויס סופט של "איטס נאו אור נוור", "אר יו לונסאם טונייט", "לאב מי טנדר", Can't Help Falling In Love שהוא שר בטונים עמוקים.
כמובן הלהיטים קצביים כ"הרטברייק הוטל" "ג'יילהאוז רוק". אלוויס היה קודם רוקר, אבל גם קאנטרי, גוספל, זמר בלדות פופ נפלא. ככוכב קולנוע צעיר הוא הושפע ממרלון ברנדו ומג'יימס דין ורצה לחקות את סגנונם.
זוכרים בעיקר את אלביס שבין השנים 1956 עד 1970. אני חזרתי ל – THIS IS THE WAY IT IS, סרט חושפני מדהים של MGM, מציין את חזרתו של אלביס אל הקהל הגדול ביולי 1970. הוא בחר להופיע בלאס וגאס. וזהו סרט שמציג אותו לא כמיתוס, לא כאגדה-בחייו, אלא כאדם, שאוכל סנדוויצ'ים עם הנגנים שלו ומפלרטט איתם בחזרות, לפני שהוא שר "זה בסדר אמא" ו"גט בק" של הביטלס. זהו אלביס שמשתעשע ברכיבה על אופניים בין האולפנים ב-MGM. זהו אלביס שאני לא הכרתי – ממזרי, שובבני, זרוק. מצחיק. מתברדק. זהו אלביס שיורד לקהל, מסתובב בין השולחנות ומנשק מעריצים. זהו גם אלביס של כול להיטי הענק שלו, הרוקנרולים והבלדות הממיסות, חליפות הפייטים והצווארון המורם, וריאציות על תנועות אגן הירכיים. יש אלילי רוק שאסור להם להזדקן.
אלביס פרסלי הוא אולי הדמות הבולטת ביותר במוסיקה הפופולארית של המאה העשרים, אבל לא בהכרח – האיכותית/ חשובה ביותר, נאמר בהשוואה לביטלס. אין ויכוח שאלביס הוא האיש שנתן דחיפה לרוק & רול יותר מכל אמן רוק אחר כולל ביל היילי שהקדים אותו בז'אנר הזה. גם מבחינת מספרי מכירות קרים – הנוכחות שלו בתרבות הרוק והפופ של המאה העשרים הייתה פנומנאלית – עשרות להיטים בין שנות החמישים לשבעים, כמו גם קטלוג מכירות אלבומים יציב ואין ספור הוצאות מחודשות מאז מותו ב-1977. סטטיסטית גם בלי להסתמך על נתונים מדויקים – אלביס הוא אמן הרוק שמכר יותר תקליטים, אלבומים ודיסקים יותר מכל אמן רוק אחר.
יש שירים שמורחים מחדש: Surrender למשל. זה אחד מהחמישים. "איטס נאו אור נוור" ממשיך להמיס. אלביס היה רוקר, היה קאונטרי, היה גוספל, אלביס היה גם זמר בלדות מרגש, מה שנקרא "בלדיר" בדם. הרי אי אפשר לדבר על אלביס בלי לדבר על "אר יו לונסאם טונייט" ו"לאב מי טנדר". אלוויס סופט, טונים עמוקים, ולא רק סלואויים. יש גם קצביים כמו "מחשבות חשדניות". הרבה "קלסיקות", וכמה רגש יוצא מהקול הזה. באמת היה אחד ויחיד.
אלביס פרסלי, שהחל את הקריירה שלו באמצע שנות ה-50, היה האמן המצליח ביותר של הרוקנרול עם סדרה של הופעות בטלוויזיה ברשת, סרטי קולנוע ותקליטים מובילים במצעדים. אלביס גם הביא את הרוקנרול באופן נרחב לזרם המרכזי של התרבות הפופולריn וגם הביא את הגיטרה להפוך לכלי המוביל במוזיקת רוק. פרסלי הפך את הרוקבילי לפופולרי, ז'אנר ששילב קאנטרי עם רית'ם אנד בלוז. יש שטענו שמדובר בצליל חדש ושפרסלי המציא את הז'אנר על ידי שילוב של קאנטרי עם רית'ם אנד בלוז.
אלביס הפך לשיגעון הפופ הגדול ביותר מאז גלן מילר ופרנק סינטרה. הפרשנויות הנמרצות שלו לשירים, רבים ממקורות אפרו-אמריקאים, וסגנון הביצוע חסר העכבות שלו הפכו פופולרי מאוד, גם שנוי במחלוקת בתקופה ההיא. ההצלחה האדירה שלו הביאה את הרוקנרול למיינסטרים והקלה על מוזיקאים אפרו-אמריקאים להגיע להצלחה במצעדי הפופ. אומנותית, אלביס לא היה האמן הלבן הראשון ששר ריתם&בלוז, אבל הוא הראשון שהצליח למזג קאונטרי ובלוז לסגנון המוכר כרוקאבילי Rockabily. מצד שני: אלביס לא היה מגיע כסופרסטאר למרכז המיינסטרים אלמלא מקדמי הצלחה נוספים: סגנונות נוספים כפופ, גוספל ואף אלמנטים של בלוגראס ושירה אופראית שמאלצית, וכמובן, ויזואלית – נוכחות בימתית סקסית שחברה לקולו החזק והעשיר. מצד אחר – קשה לשכוח את סרטיו ההוליוודיים הגרועים, את המניירות המגוחכות, את הניתוק שלו מהעולם, את חייו הביזאריים.
אלביס עצמו באורח חייו, בספקולציות סביב חייו תרם ללא ספק להעצמת המיתוס, להפיכתו לסמל תרבות אמריקני שממשיך לסחוף המונים לקברו ולייצר תעשיית תיירות/בידור שממשיכה לתדלק את עצמה.אלביס אחרי מותו הוא יותר סלב ממוסחר ומתוקשר בתקשורת מאשר אמן מוסיקה מוערך. יום הולדתו מצדיק הזדמנות יוצאת מהכלל לפגישה מחודשת עם המלך, לא המיתוס, לא האגדה, אלא גם האיש. ומיותר לומר שהמלך לא מת. הוא חי וקיים.
חוגגים לאלביס 90 Are You Lonesome Tonight
