יש שירים שחוה אלברשטיין מזוהה איתם באוריינטציה הקלאסית של המילה. "שלוש אהבותי" הוא שיר פשוט שקורץ ממנגינת נצח. מוני אמריליו הוא מלודיסט מובהק, ועם זאת קשה לזהות את הקו הסגנוני שלו, את החוט המקשר בין המלודיות שלו כפי שמזהים אצל מלחינים כמו יוני רכטר או מתי כספי. אמריליו מובל ע"י הטקסט, ומגיע למקומות חד פעמיים בזכותו.
השיר מפרט רשימה של אהבות. יש אחת – חזקה מכל. כל אהבה והמודעות למגבלותיה. ארמונות חול חרבים, שירים חדשים אינם מגיעים, גם לאהבה יש סוף, ובכל זאת משהו בטוח קיים בעצם האהבה. כאמור, השיר הולך עם חוה אלברשטיין עקב בצד אגודל מאז שנולד, וכך הוא שומר על קלאסיותו. האם עד כדי כך חזק הקשר, שלא שמענו גרסאות כיסוי לשיר?
מתוך: ״מות הפרפר״, חוה אלברשטיין, 1968
שָׁלוֹשׁ הָיוּ תָּמִיד אַהֲבוֹתַי
שָׁלוֹשׁ הֵן לֹא יוֹתֵר מִדַּי
אָהַבְתִּי שִׁיר יָשָׁן וְיָם כָּחֹל
אָהַבְתִּי אוֹתְךָ מִכֹּל.
אָהַבְתִּי עַל הַחוֹף מֵחוֹל לִבְנוֹת
קִירוֹת גְּבוֹהִים לְאַרְמוֹנוֹת
אָהַבְתִּי מַנְגִּינָה שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל
אָהַבְתִּי אוֹתְךָ מִכֹּל.
אוֹר הַנֵּר לְאַט לְאַט כָּבָה
אוֹר נֵאוֹן בָּא אֶל עִירֵנוּ
שִׁיר חָדָשׁ יוּשַׁר לָאַהֲבָה
לֹא אֵדַע לָמָּה אִלֵּם הוּא.
הַחוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם עָצוּם וָרַב
אַךְ הָאַרְמוֹן מִזְּמַן חָרַב
וְשִׁיר יָשָׁן אֶל יוֹם אֶתְמוֹל נִלְוָה
כִּי סוֹף גַּם לָאַהֲבָה.
הַשִּׁיר הַזֶּה אוּלַי יָשָׁן מְאוֹד
אַךְ שִׁיר אַחֵר הֵן אֵין לִי עוֹד
הַיָּם בָּחַר בַּצֶּבַע הַכָּחֹל
בָּחַרְתִּי בְּךָ מִכֹּל.