החיים לפעמים משעממים. אתה חייב שינויים. לצאת מהשגרה. להפתיע את עצמך. לפני איזה 14 שנה הגיע לפה הפסנתרן סטפאנו בולאני הפתיע אותנו וכנראה את עצמו כשניגן נפלא סשה ארגוב. כתבתי אז – מה חבל שסשה לא יכול לשמוע את הגרסה ל"השמלה הסגולה", של בולאני את ניקו גורי בקלרינט לשיר שלו. עונג אמיתי. השבוע שמענו את גם את הפסנתרן האיטלקי טוני פנצ'לה מאלתר על שירים של ארגוב בחלק הראשון של הערב במרכז המוסיקה ביפו, שחלקו השני הוקדש לתלוניוס מונק.
שלישיית פאנצ׳לה ניגנה עיבודי ג׳אז חדשים שנכתבו במיוחד לערב זה: שירים איטלקיים ישנים ואהובים, לצד כמה מלחניו המופלאים של סשה ארגוב. פאנצ׳לה נשבה בלחני ארגוב כבר לפני עשרים שנה ומאז חלם לעבד אותם. עכשיו זה קרה סוף סוף.
ארגוב השתמש באקורדים מורחבים , החלפות מובילות, מהלכים מודאליים ורבעי־טון מלודיים – בדיוק החומר שג’אזיסטים אוהבים לעבוד עליו.יש אקורדים בשירים שלו שמזכירים אפילו סטנדרטים של שנות ה־40. המלודיות של ארגוב זזות בחופש בין תנועה צמודה לקפיצות גדולות, לעיתים כרומטיות — מאפיין מובהק של שירים שניתן לאלתר עליהם
האם ארגוב עצמו התכוון לג’אז? ממש לא. הוא בא מעולם של שנסון, תיאטרון, קברט, ורומנטיקה ישראלית של פעם, אבל בישראל של שנות ה־50–60, לא היה “ג’אז” כמו בארה״ב. אז החומרים שלו נכתבו בשפה המקומית, אך עם DNA ג’אזי טבעי. סשה ארגוב הוא בעצם “סטנדרט ג’אז ישראלי” שמחכה לעיבוד. ההרמוניות שלו מזמינות אילתור. המלודיות שלו בנויות לג’אז
לא סתם הסכימו פסנתרנים יוצרים איטלקיים כמו בולאני ופנצ'לה לנגן את המוסיקה שלו.
פנצ'לה בין אם הוא מנגן ברביעייה קלאסית או בדואו עם קלרינט / חצוצרה — הוא מצליח לאזן בין דגש על קצב, הלחנה, והרמוניה מסורתית לבין אינטראקציה חיה, דינמית, ולעיתים ניסיונית הוא מנגן לא רק בטריו, אלא גם בקווינטטים עם כלי נשיפה, קלידים, חצוצרות, קלרינט וכו׳ — מה שמראה על גמישות מוזיקלית ורצון לחקור גוונים שונים של ג’אז.
את ארגוב הוא ניגן ביכולת אילתור ועיבוד כמו מנסה לפרש מחדש, לשנות, להתאים את סגנונו ללחני המלחין הישראלי. התוצאה כולל שירים איטלקיים וסטנדרטים -ונג ג'אז אמיתי גם בזכות עמיר דוד בתופים (מצוין!) ודור סמוכה בקונטרבס.
החלק עם מונק היה מאתגר יותר, במבני השירים, בהרמוניות וכאן קיבלנו את כוכב הערב – גרגורי ריבקין בחצוצרה ברמת נגינה שמשייכת אותו לצמרת חצוצרני הג'אז העולמית. מונק עצמו היה פסנתרן בעל סגנון ייחודי, ולכן הפסנתר ברביעייה נושא חלק משמעותי באופי ההרמוני והקצבי. הפסנתר מספק את עולם הצליל המרכזי של מונק: דיסוננסים מבוקרים, דגשים בלתי צפויים, ושפה הרמונית רזה אך חדה. למרות שמונק עבד לרוב עם סקסופוניסטים, החצוצרה משתלבת היטב בסגנונו בזכות יכולת הדגשה של קווים זוויתיים זה מה שקבלנו מגרגורי ריבקין בקטעים כמו "פאנוניקה", Ugly Beauty, "אינטרוספקשן" ו – Evidence. תוך הצגת המלודיה בטון עמוק, עם vibrato מינימלי.
נ.ב רמת האקוסטיקה באודיטוריום במרכז המוסיקה ביפו היא מהמשובחות ששמעתי בארץ. אקוסטיקה של אולם קונצרטים היא אחד התחומים המורכבים ביותר בהנדסת סאונד ואדריכלות. המוסיקה באולם זה נשמעת עשירה, טבעית וברורה. היא תורמת לאווירה חמימה ועוטפת.
- סט ראשון כשאור דולק + you don’t know what love is, שיר ערש, Volare אהובתי לבנת צואר, דוד שמש ואנטנה,+ estate Bella Ciao
La Vita è Bella, A single petal of rose + how deep is the ocean, Round midnight
2. סט שני (רביעייה) Wee See (monk), Ugly Beauty(monk), Round' Midnight(monk),Introspection(Monk), Pannonica(monk), Reflections(monk), Evidence(monk). Monk's Mood(monk)
שלישיית ורביעיית טוני פאנצ'לה היא: טוני פאנצ'לה – פסנתר ועיבודים; דור סמוכה – קונטרבס; עמיר דוד – תופים גרגורי ריבקין – חצוצרה
טוני פנצ'לה מנגן ארגוב ומונק – "אהובתי לבנת צוואר"
