ותודה למפקד פיקוד העורף, שאישר לאביב גפן לקיים את נשף הרוק המסורתי. אזעקה? טילים? ארבעים אלף התבקשו להישאר, לשכב על הרצפה במקרה ש… לא לרוץ. לא מבטלים מסורת של 10 שנות נשף גם אם מדובר בחיי אדם. גפן מאושר, טופח על האגו המנופח. אחרי הכל – פעם ראשונה שהנשף מתקיים בפארק. מה הם חיי אדם מול גודל התהילה? הכי הרבה כפי שאמר לקהל, מה זה משנה איפה מתים, ואם כבר יקרה משהו, הוא ישיר להם את "סוף העולם". וברי סחרוף יצטרף.
ראיתי כמה יוטיובים מ"נשף הרוק" של אביב גפן בפארק. חגיגה. צונאמי של טלפונים באוויר. ילדים שרים כל מילה. נשף רוק ישראלי. זה סוג המופעים שאתה דוחס לתוכו עוד אמנים מרשימה אקראית, יותר המגלומניה היומרנית של אביב ממרום העידן המיינסטרימי שלו.
אביב גפן עדיין חיי איזשהו מיתוס של תקופת "ילדי הירח" ו"מיליארד תועים", מנכס לעצמו קשרים מפוקפקים מבחינה אומנותית עם ענקי רוק מקומיים כפורטיס וברי סחרוף, ששרו איתו "חלום כחול". מתי כספי עלה לדואט של "מקום לדאגה". "נשף הרוק" הוא מותג ממוסחר, שנשען על מסורת ומעמיס בערב אחד אמנים מכל הז'אנרים, בתערובת של שירי גפן ולהיטים שונים שלהם.
גפן עדיין מאמין, שהוא מסוגל לשנות דברים, אבל מאז "הדור המזויין" לא קרה איתו משהו משמעותי כזמר רוק יוצר לוחם אותנטי. לגפן נוח להתיישב על כיסא השופט בתחרויות ריאליטי מוסיקה, ולשחק אותה זמר אמצע ממוסד מחובק להאנגרים ולקיסריות. גפן גם מבין, שכל אמירה פוליטית של זמר בישראל מעוררת מהומות בתקשורת, מחליף את דעותיו הפוליטיות כזיקית. מהומות פוליטיות של זמרים טובות לשעתיים-שלוש, כשהן מככבות בכותרות, כי הוא לא מחובר לתרבות יצוקה של מחאה פוליטית, לא זמר רוק בדם. "נשף הרוק" הוא אפוא מטפורה לאביב גפן, ולא רק נכון לעכשיו. הנשף ימשיך להתקיים גם תחת "צבע אדום".
