פעם אריק איינשטיין שר על "גברת עם סלים" באוטובוס, אבל מי אומר היום "הגברת מהבנק", ואיזו "גברת מהבנק" מתקשרת ל"תת הלוואה".  טל לוי שרבט משהו כדי שיצא לו איזה נרטיב נחמד ומחויך על אהבה בכפל המשמעות שלה, כדי  לתאר את ה "אהבה קתולית" עם הבנק, ובהתאם לכך המנוחים הרלוונטיים – "צמודים למדד", "ריבית צמודה" וכו'. אלא מה: אם כבר עמלת על סיפור – שחק אותה אמין.
נדמה לי שהמאמץ לשרבט משהו על יחסים עם הבנק אפרופו הלוואה נועד יותר כדי להוציא את המלודיה הקליטה  לפועל בתזמור קצבי תוסס שמריץ את השיר למסלול אמצע קליל ומתיידד. התוצאה נשארת אף היא בגבולות המוסיקה החביבה, לא חמה,  לא קרה.

ואז פתאום היא התקשרה/ מספר לא מזוהה עלה/ אמרה בקול צלול ודק: "זאת הגברת מהבנק" שואלת אם יש לי דקה/ ואיך הולך? ומה נשמע?/ ושאלה על עבודה, כן בשבילי – לא בשבילה
והיא נתנה לי הלוואה כדי שאהיה שלה/ אותי עטפה באהבה – מושכת עם ריבית צמודה זאת הגברת…
דיברה איתי על מסגרות/ על עליות וירידות/ אוהבת שאני נחנק / זאת הגברת מהבנק מאותו יום אנו צמודים/ גם למדד – גם בחיים../ קשה להיות בה מאוהב
הלב שלה עובר ושב והיא נתנה לי הלוואה כדי שאהיה שלה/ אותי עטפה באהבה – מושכת עם ריבית צמודה
זאת הגברת… והיא לא אוהבת… בחינם!