אנחנו בעידן של שירים מנחמים, לא זועקים, לא בועטים. יובל דיין נמצאת על המסלול הזה, מעודנת, רחומה מתרחקת ממהומה. היא שרה שיר של הכלה של כאב לא ברור, משתפת את הטבע (ים, גשם) בלחן רגוע, מלודי והרמוני בקצב מתון המסייע ליצור תחושת רוגע וביטחון.
אמרה כבר הכל. מה שנותר זה להקשיב, לתפוס נכון את הרוח, להשאיר קצת פתוח ואת השאר הגשם ישטוף. מילים יפות, אבל תובנה? יובל דיין לא אומרת הרבה כי כנראה אין לה מה, אבל תנו לה מוסיקה נגישה, וכל השאר תשאירו לקולה החם, הרך, הנעים והמלטף, ואתה יכול לוותר לה אפילו על מסר אישי ברור.
יובל דיין הנה באו הימים
אמרתי כבר הכול/ נשאר לי להקשיב
הים נגמר בחוף/ החורף באביב
הכול פועם נכון/ נשאר רק להקשיב
בתוך עולם של חול/ חיפשתי ת׳קווים
הלכתי קצת רחוק ניסיתי להתאים
כאב לי אז מאוד/ ואין את מי להאשים
הנה באו הימים/ רק לתפוס נכון ת׳רוח
כל השאר בטוח יבוא/ לא ויתרתי מבפנים
השארתי קצת פתוח/ והשאר הגשם ישטוף
למרות השיגעון/ הרעש מבפנים/ בסוף מגיע סוף
הלב גם הוא יחלים/ הכול פועם נכון/ נשאר רק להשלים
הנה באו הימים/ רק לתפוס נכון ת׳רוח
כל השאר בטוח יבוא/ לא ויתרתי מבפנים
השארתי קצת פתוח/ והשאר הגשם ישטוף
