"Amber Skies" בביצועה של יובל רפאל, שורדת מתקפת ה־7 באוקטובר,  משמש כשיר הנושא לסדרה “One Day in October” – דרמה המבוססת על שבעה סיפורים אמיתיים מאותו יום נורא. מדובר בבלדת פופ מערבית-דרמטית,  טעונה במשמעות רגשית, נפשית וסמלית. זהו שיר יפהפה שיכול לשמש גם שיר ריפוי, שיר של קימה מתוך התופת, של חיפוש עצמי אחרי האובדן.

"Amber Skies”, שמיים ענבריים הוא דימוי כפול – מצד אחד, שמיים בוערים, האור של זריחה או של אש, מצד שני, שמיים של תקווה – זהב, חום, חיים אחרי הלילה. השיר נע בין החושך והאש של התופת, לבין האור של השיקום והקימה.
השיר נפתח מהמקום הכי נמוך. הדוברת מתעוררת מתוך האפר, מהאבק,אולי פיזית, אולי נפשית. האבק (“Dust freckles my face”) מסמל גם הישרדות וגם זיכרון: היא מכוסה בשאריות מהעבר, מהאובדן.
“My lips miss the warmth they’ve always known” — געגוע למגע, לחיים שהיו לפני.
"Back to my feet I rise / Blinded by my disguise / But does it really matter Hands reach to amber skies / Are you the dawn are you the night"
זהן ביטוי מובהק של תקומה. היא “שבה על רגליה”, אך עדיין “עיוורת בתחפושת” — כלומר, שורדת שמנסה למצוא את עצמה אחרי הטראומה, לובשת “מסכת חיים” כדי להמשיך.
השאלה “Are you the dawn, are you the night?” מבטאת את הבלבול שבין חיים למוות, בין כאב לתקווה.
"Dancing in the tears / Versions of me long gone" היא “רוקדת בדמעות” — ביטוי פיוטי ליכולת למצוא תנועה, חיים ויופי גם בתוך העצב. “Versions of me long gone” – היא אינה אותה אדם. חלקים ממנה מתו באותו יום, אך נולדה דמות חדשה.
"Everything I do / Memories they always lead to you" הזיכרון של מי שאבד (חבר, אהוב, חברים מהמסיבה או מהקיבוץ) מלווה כל פעולה.
השיר כולו מהדהד בין נוכחות להיעדר, בין חיים למתים.
"Back to the other side / Hands reach to amber skies" –  מעלה תחושה של תנועה בין שני עולמות,  העולם של החיים והעולם שמעבר.הידיים נשלחות שוב כלפי שמיים – הפעם אולי לא בתחינה, אלא בהשלמה, בחיבור מחודש.
Ahhhhhhh… הסיום הקולי הארוך (עם נגיעות של סלסול מזרחי) מהווה שחרור רגשי – צעקה-תפילה, אנחה קולקטיבית של כאב ושל ריפוי.
המעבר הזה אל קולות מזרחיים מייצג גם  קול ישראלי-מקומי שצומח מתוך שפה מוזיקלית מערבית,  גשר בין תרבויות, ממש כפי שהשיר עצמו גשר בין מוות לחיים.

יובל רפאל, שורדת השבעה באוקטובר, מטעינה את המילים בעומק נוסף: השיר איננו רק מטאפורה – הוא תיעוד רגשי של הישרדות פיזית ונפשית. הוא הופך לעדות, אך לא במובן עיתונאי, אלא שיר על תהליך הריפוי של נפש פצועה. הוא מדבר בשם רבים ששרדו, אלה שחיים עם הזיכרון ועם הפצע הפתוח.
בלדת פופ מערבית דרמטית מוגשת עם הרמוניות של פסנתר, כלי מיתר, ומרקם אלקטרוני רך. הקול של יובל רפאל נשמע שברירי אך עוצמתי. הוא נושא את הסיפור האישי שלה לא כקרבן, אלא כקול של קימה. ווקליזת של “אהההה” עם סלסול מזרחי עדין נשמעת רגע של של פיוס רגשי כמו נשימה של זהות ישראלית אחרי צליל בינלאומי.
“Amber Skies” הוא שיר תקומה נשית ואנושית שנולד מהתופת. הוא מחבר בין יופי וכאב, בין מערב למזרח, בין עבר שחרב להווה שמנסה לקום. זו תפילה שבלב הישראלי הפצוע, אבל כזו שנפרשת לעולם הגדול.

צילום : יאיר סיגרון

יובל רפאל AMBER SKIES במאי קליפ: אהרון אוריאן  צלם קליפ: יונתן קובץ׳ עורכת קליפ: תמר בן ברוך

Dust freckles my face
Was I
always lying here all alone
Covered in your trace
My lips miss
the warmth they’ve always known

Back to my feet I rise
Blinded by my disguise
But does it really matter

Back to my feet I rise
Hands reach to amber skies
Are you the dawn are you the night

Ahhhhhhh
Dancing in the tears
Versions of me long
Gone
Everything I do
Memories they always lead to you
Do I brush off my skin
Or keep you
another day in my arms
Then my gaze turns to myself
Were
you always here all along

Back to my feet I rise
Blinded by my disguise
But does it really matter

Back to the other side
Hands reach to amber skies
Are you the dawn are you the night

Dancing in the tears
Versions of me long
Gone
Everything I do
Memories they always lead to you

יובל רפאל פייסבוק