לשמוע קלילות כזו בימים אלה של מדינה בטירוף ובטראומה!? הביטוי “לחיות כאילו אין מחר” מתאר גישה לחיים, שבה אדם מתמקד בכאן ועכשיו, ללא דאגה לגבי העתיד או השלכות של מעשיו. גישה זו מעודדת לחוות את הרגע הנוכחי במלואו, להנות מהחיים ולמצות כל חוויה אפשרית. כמובן, יש בגישה זו גם סיכון להתנהלות חסרת אחריות, כיוון שהיא מתעלמת מהשלכות עתידיות.
יוני רועה לא רואה עתיד, בכל זאת מסייג את הסיטואציה הזוגית האידילית ב"אנחנו עדין מדברים" – כלומר, נכון לעכשיו, סיכוי שזה לא יימשך, וב"אני אוסיף סוכר, שלא יהיה לך מר", כלומר – לא הכל מתוק אם להשתמש בלשון מטפורית.
האם יוני רועה חי בוואקום של שגרת חיים, או השיר הזה הוא מבחינתו כדור הרגעה מתוק מנתק ממציאות עכורה? שתי ההנחות נכונות? בשורה תחתונה: מוסיקה ריקודית אולד סקול נמצאת לחלוטין באזורי אסקפיזם רחוקים, ומי שיאמר הקלילות הבלתי נסבלת – לא אתעמת אתו. ראש קל, ראש קטן. איך שתגידו. כאילו אין מחר.
צילום: אלדד רפאלי
יוני רועה בואי ונשתה קפה
בואי ונשתה קפה, נשב ונדבר/ אני אוסיף סוכר, שלא יהיה לך מר,
ואת תמשיכי לספר, כאילו אין מחר/נדבר, כאילו אין מחר,
ונחיה, כאילו אין מחר
.לערב יוֹם ששי, נזמין את הילדים/ ולֹא נגיד מלה, שהם לא מבקרים.
את תכיני עוד עוגה, שאוהבים/ ונדבר על הא ודא ועל החיים.
אז בואי ונשתה קפה, נשב ונדבר/ אני אוסיף סוכר, שלא יהיה לך מר,
ואת תמשיכי לספר, כאילו אין מחר/ נדבר, כאילו אין מחר,
ונחיה, כאילו אין מחר.
את זוכרת איך שדינה הגיעה לשכונה,/ תפסה אותנו מתחבקים על הספסל שבשּדרה
ומאז היא שואלת, שנה אחר שנה/ איך הצלחנו להחזיק אהבה כזֹאת גדולה.
בואי נמשיך לשתף ונודה לאלוהים/ אנחנו יחד ועדין מדברים.
אז בואי ונשתה קפה, נשב ונדבר,/ אני אוסיף סוכר, שלא יהיה לך מר,
ואת תמשיכי לספר, כאילו אין מחר,/ נדבר, כאילו אין מחר,
ונחיה, כאילו אין מחר.
