אבא לא ישאיר אותך לבד? במציאות הנוכחית? ים רפאלי בחר במאמין שלא. לפי המוסיקה וטון השירה פיו וליבו מתכתבים. השיר גם מעוגן בקרקע המציאות עכשווית. ים רפאלי מעמת בין בדידות ואמונה, בין פחד ותחושת השגחה במצב של תלות בינך ובין כוח שגדול ממך שמלווה, מחזק, מציל.
הדובר בוחר לראות בקשיים שעבר לא עונש אלא תהליך של טיהור ובניית אופי. זו הסתכלות בוגרת ומפוכחת: לא התמסכנות, אלא הכרה בצמיחה שבאה מתוך כאב.
"החיים זה גלגל ענק / גבוה אתה נחנק / נמוך ואתה נשחק" החוויה הרגשית: ייאוש שמתעקש להישאר, כמו סוכרייה שנדבקת – מתוק-מר. הדימוי של ה"גלגל הענק" מראה על תנודתיות החיים – רגע אחד אתה למעלה, ואז למטה. התחושה היא של חוסר שליטה, אך גם הבנה שזו טבעה של הדרך. "
"למדתי לסלוח ופחות להתקרבן" – הוא מתאר תהליך של בגרות והתבגרות: הוא בוחר לקחת אחריות, לסלוח ולא להיתקע בתודעה של קורבן, ובכל זאת חזקה עליו האמונה והביטחון באלוהים ("אבא") –"אבא לא ישאיר אותי לבד / משאיר לי אור קטן בתוך הנצח" אותו "אור קטן" שמאיר בתוך "הנצח" מרמז על אמונה שהיא לאו דווקא קולנית או ראוותנית, אלא עמוקה, פנימית ומתמשכת – אפילו בזמנים החשוכים ביותר. השימוש החוזר בשורת הפזמון מדגיש את מרכזיות האמונה בחייו של הדובר.
הוא אינו מתכחש לפגמים ולפצעים – "על השריטות שלי / על הדמעות שלי / על כל מי שאני / כל הזמן הזה ידעתי". הוא מקבל את כולו – עם הכאב, עם הדמעות, עם השריטות – ומכיר בכך שכל אלה הם חלק ממנו. יש כאן מסר של העצמה אישית: לא צריך להיות מושלם כדי להיות שלם.
לקראת הסיום, רפאלי מתאר תובנות עמוקות שהוא הגיע אליהן – לחיות עם ענווה, להודות על הדברים הקטנים ולכבד את הסובבים. זוהי חשיבה של תשובה – לא במובן הדתי הצר בלבד, אלא כתהליך של חזרה לעצמו הטוב, הנקי והאוהב. גם מתוך השפל הגדול ביותר אפשר לצמוח. גם כשנדמה שאין תקווה – יש "אור קטן בתוך הנצח". עם אמונה, כנות וקבלה, ניתן להתרומם. שיר של חשבון נפש אישי שמתחיל בכאב ובקושי, ממשיך בהכאה על חטא, סליחה עצמית והבנה, ומסתיים באמונה, אהבה ותודה.
מוסיקה: מנגינה שמתחברת נפלא עם אמירה, ריתם נ' בלוז וראפ, טון נמוך שמתחלף לגבוה, שירה שמחזקת את התחושה של "אבא לא ישאיר אותי לבד", הפקה שמרימה את השיר למקומות של נשמה ונשמה. יופי!
ים רפאלי אבא לא ישאיר אותי לבד
כפרת עוונות כל הקושי
העיקר זה בנה לי תאופי
הייתי על סף הייאוש שנתקע בשיניים כמו טופי
ראיתי בעיינים תיופי
של הדברים הפשוטים באמת
למדתי לסלוח ופחות להתקרבן
יש לבן ושחור ויש עולם בין לבין
יש סיבה לקום בבוקר ולומר אמן
על השריטות שלי
על הדמעות שלי
על כל מי שאני
כל הזמן הזה ידעתי
אבא לא ישאיר אותי לבד
משאיר לי אור קטן בתוך הנצח
אז אני לא מפחד מאף אחד
רק אלייך שוב אני בורח
כי אבא לא ישאיר אותי לבד
תמיד דואג שאהיה שמח
גם אם זה הכל בדיעבד
מתוך התהומות אני צומח
באתי כעסתי צעקתי נפלתי
נפגעתי סלחתי
כיביתי עולמות שלמים
כשהפיוז נדלק לי
לא בא לי לחזור על טעויות
הלוואי שנפגש רק בשמחות
החיים זה גלגל ענק
גבוה אתה נחנק
נמוך ואתה נשחק
הכל אותו ברדק
בדיוק שתחושב שתחזק
מגיע משהו שגורם לך
להבין שיש עוד למשחק
על השריטות שלי
על הדמעות שלי
על כל מי שאני
כל הזמן הזה ידעתי
אבא לא ישאיר אותי לבד
משאיר לי אור קטן בתוך הנצח
אז אני לא מפחד מאף אחד
רק אלייך שוב אני בורח
כי אבא לא ישאיר אותי לבד
תמיד דואג שאהיה שמח
גם אם זה הכל בדיעבד
מתוך התהומות אני צומח
אין לי שמץ מה יהיה מחר
אבל ביני לבין עצמי נותן מילה א אני לא נשבר
כמה פעמים הנשמה שלי מתגלגלת וכל פעם מחדש שוכח להיות מאושר
להודות על הקטנות לאהוב את הבריות
להעריך את העזרה שאני מקבל בערמות
להיות גאה במי שאני כי כל הזמן הזה ידעתי
אבא לא ישאיר אותי לבד
משאיר לי אור קטן בתוך הנצח
אז אני לא מפחד מאף אחד
רק אלייך שוב אני בורח
כי אבא לא ישאיר אותי לבד
תמיד דואג שאהיה שמח
גם אם זה הכל בדיעבד
מתוך התהומות אני צומח
