מאשין גאן קלי Mainstream Sellout

'Mainstream Sellout' מונע על ידי תחושת חרדה , מייצר המנוני פאנק רוק של אאוטסיידר נצמד לישן אבל מורגש שהוא מסרב לאמץ את כלליו. זה נשמע כמו תחיית פופ-פאנק שאינה תלויה בדבר.

אפריל 10, 2022

 4/5

אלבומה הלפני אחרון של מאשין גאן קלי 'Tickets To My Downfall', סימן צעד משמעותי בתחיית הפופ-פאנק המתמשכת. כשהתקליט ההוא הזה שוחרר ב-2020, עדיין הז'אנר נשלט על ידי נוסטלגיה, אבל באלבום החדש ניכרה תערובת של זעם וחרדה מגובים בגיטרות רוק שנשמעת כמו צמיחה של דור חדש, מה שהעניק לקולסון בייקר /מאשין גאן קלי את המקום הראשון בצמרת ה-200 של האלבומים בארה"ב נכון לכתיבת שורות אלו.
. האלבום החדש צובר מיליוני ביקושים בהזרמה, סולד אאוטים מטורפים להופעות האביב והקיץ. תוך פחות משנתיים, מאשין גאן קלי הפכה מהרכב ראפ לא מוערך לסוג של כוכב רוק שמוביל פסטיבלים לצד מטאליקה, גרין דיי ודואה ליפה. מאוחר יותר השנה, הוא יחומם בהופועתיו על ידי אבריל לאבין וטרוויס בארקר של Blink-182 בסיבוב של 41 הופעות בארה"ב.
ב – ‘Mainstream Sellout’, קולסון בייקר משתף פעולה עם המפיק בארקר (שגם היה שותף להפקת קודמו של האלבום). זהו תקליט המשדר פגיעות ומורכבות באופן מפתיע. התוקפנות של רצועת הפתיחה של התקליט קובעת את הקצב לבאות – מילות וידוי מול ריפי גיטרה עוצמתיים ותופים רועמים. לאורך האלבום, בייקר נאבק בשדים שלו לעיני כל.
ב'אלוהים ישמור אותי' הוא מדבר בבירור על מות הוריו, ניסיונות התאבדות, וכיצד המבט המתמיד של התקשורת יוצר הרס עם "חוסר האיזון הנפשי" שלו, גם שיר כזה טעון באנרגיה המאפיינת כל האלבום. Bring Me The Horizon הוא קטע מלוטש של ניהיליזם, בעוד '5151' – על שם קוד החוק של קליפורניה למחויבות פסיכיאטרית זמנית, בלתי רצונית של אנשים אשר מהווים סכנה לעצמם או לאחרים עקב סימנים של מחלת נפש – מעמיד שנאה עצמית כנגד אותו רוק אנרגטי טעון שעובר לאורך האלבום.
המעבר מראפ לפאנק רוק, ניכר בפרץ של מרד קתרזי במשפט כמו "המורים שלך מלאים בחרא / אתה לא צריך ללכת לבית הספר" וגם משהו כלפי עצמו: "'עזוב את הסצנה, אתה הורס אותה'", הוא נוהם על רקע מקהלת באבלגאם: "אתה לא אייקון, אתה רק פארודיה / אולי אתה רלוונטי, אבל בקושי'".
במקום אחר, בשיר Papercut משווה את עצמו לקניה ווסט במהלך טירדה ("כולם אמרו שהחלפתי ז'אנר / ראיתי את הגבול ולקחתי את זה רחוק יותר / אני גאון – יכולתי להגיע 'דונדה'") לפני שהוא מחליש את כל היהירות עם ההודאה ש"השיר הזה מוקדש לאבי הארור". עם זאת, ישנם רגעים שבהם מאשין גאן קלי ממחזר סטריאוטיפים חבוטים של כוכבי כמו ב'סוחר סמים' ללא שמץ של מודעות עצמית.
אמנם לא היה שום דבר מהפכני בקודם שלו 'Tickets To My Fall', אבל התזמון, הביטחון והכוונה שלו הפכו אותו למשהו קרוב לאיקוני. מבחינה מוזיקלית, 'Mainstream Sellout' לא מתרחק מדי מהקו הזה, אבל מבחינה טקסטואלית בייקר יותר ישר, יותר חושפני ופתוח יותר בחוסר הנוחות שלו.
'Mainstream Sellout' מונע על ידי תחושת חרדה , מייצר המנוני פאנק רוק של אאוטסיידר נצמד לישן אבל מורגש שהוא מסרב לאמץ את כלליו. זה נשמע כמו תחיית פופ-פאנק שאינה תלויה בדבר.