הגיע קליפ מטורלל: מועדון הקצב של אביהו פנחסוב ואלי לוזון מאחדים כוחות בשיר "הילטון" – בגירסה לייב במסגרת הופעה לחיילים בשיתוף עם האנגר 11. פנחסוב אירח את לוזון לשיר המיתולוגי והרלוונטי יותר מתמיד ״איזו מדינה״. מיזוג הקולות והאנרגיה הרימו את האנגר על הרגליים. האווירה הפכה חמה עד לוהטת כשהשניים חברו לשיר "הילטון", (שיר שהפך לקאלט ברפרטואר של פנחסוב) דיסקו ים תיכוני שהטיס את ההופעה כמו טיל בליסטי.
כתבתי על השיר הזה במרץ 2019. פנחסוב שר בפזמון: "מחר בבוקר נתעורר / בהילטון ת״א/ עברנו לעולם אחר/ הכל נראה אחרת/ בהילטון ת״א/ עברנו לעולם אחר…" וגם "הבנאדם צריך לדעת לחגוג את הסרט של עצמו". . מה הסרט? הסרט הוא לא יותר מסרטון כחוש של מסיבה אקראית להרמת מצב הרוח, אפרו דאנס-דיסקו בעגה מזרחית, שלפחות מבחינת ישראל ברייט, השותף לכתיבה, הוא לא הרבה מעבר לגחמה משועשעת ליציאה משגרה, שנוצרה מחבירה של רוח "השמחות" (של ברייט) אל "מועדון הקצב".
פנחסוב הוא קטליזטור של אסקפיזם בימים של מדינה במלחמה הנושקת לכאוס. גם חיילים שחוזרים משדות הקרב מסתלבטים עליו, לעיתים מעיפים אותו באוויר (ביוזמתו).אפשר לנסח אחרת: הרוב לא רוצים לשמוע בעיות. קצב פאנקי גרובי ים תיכוני מזיז, טקסטים לרגליים, . ראש קטן, ראש ריק. שמח לשם שמח. לזה יש למועדון הקצב מוסיקה בשפע. פנחסוב מגייס משאבים קצביים כדי להזכיר: Do not take me and life seriously. תתעלה. תעלה. יש צד בהיר לחרבנה. תשתחרר ושחק אתה כלפי מעלה. אנה בדיוק פניך? לא חשוב. תן למוסיקה לרוץ לפניך. דהר אחריה. תידלק משטויות, והכל יהיה בסדר. זה הראש שלו, פחות או יותר. גם כשהוא עשה את "מודה" עפ"י תפילת ההודיה לשם יתברך, הוא הפך התפילה לחאפלה בסגנונו המטורלל.
אביהו פנחסוב אינו רק זמר אלא תופעה שמגיעה מעבר למוזיקה עצמה. הדמות שהוא מציג על הבמה הפכה לאייקון מקומי, שמצליח למשוך אליו קהל ממגוון רקעים ודורות שונים, ולהפוך למייצג של חוויה תרבותית שעוברת את גבולות המוזיקה.
פנחסוב בנה פרסונה צבעונית, מגנטית ופרובוקטיבית, שמוסיפה נופך תיאטרלי להופעותיו האנרגטיות, אותן הוא מבצע בחן ובהומור, ומשתמש באינטראקציה עם הקהל כדי ליצור תחושת שותפות ואחווה. הקהל מצידו מרגיש חלק מהחוויה, מה שמוביל לאווירה סוחפת ומשוחררת, שיש בה גם אווירת אחדות יפה כמו בשיר "בסוף אני מגן דוד" (ראו קליפ)
בהופעות פנחסוב אוהב להשתולל. השירים משרתים אותו ואת מועדון הקצב שלו כדי להקפיץ קהל המעריצים, פנחסוב צריך להודות בפניו על האמון. לוקח את עצמו ברצינות? הצחקתם אותו. הוא מתפרנס מלהיות מטורלל שהולך עד הסוף. אז עשו לו טובה: אל תיקחו אותו ברצינות, למרות שהוא מה-זה רציני, מחושב, מפוקח, יודע-מה-עובד.. אל תחפשו מוסיקה מתוחכמת, תובנה מיוחדת להעצמה עצמית. בשביל לאהוב את פנחסוב, הרצינות צריכה להיות מחוץ לעניין. כל מה שדרוש לו/ לכם – להיות איתו ראש אחד עד הסוף.
