שיריו של חנן יובל נבחרו לפתוח את הפסטיבל המוקדש לעיבודי ג'אז למוזיקת פולק. אנחנו באוקטובר 2025, בית ציוני אמריקה. חנן יובל כמעט מתנצל על כך שהסכים להופיע במסגרת ג'אזית, אבל מודה שהוא מאלה שאינם פוחדים מאתגרים. עמיקם קימלמן, המנהל המוסיקלי של "יפוג'אז", איתגר אותו בעיבודים להרכב של נגנים ישראלים ונגנים אורחים (כן, למרות המצב, הגיעו אורחים מחו"ל!). קימלמן שהוביל את ההרכב בסקסופון, שילב את יובל במסגרת פסטיבל הג'אז, שמאתגר את החיבור בין פולק לג'אז. ההנחה היא שבאמצעות יוצרים ונגנים מהעולם הוא גם עשוי להניב תוצאה עשירה ומוזיקלית במיוחד, אולי נגיעה בשפה מוזיקלית חדשה.
מוזיקת פולק (Folk Music) היא מוזיקה עממית, שנולדה מהעם, מדברת בשפה פשוטה, מתמקדת בסיפורים אנושיים, בנוף, בשורשים ובתחושת שייכות. היא כוללת לעיתים מחאה שקטה, געגוע, וחיבור למסורת. הפולק הבינלאומי מזוהה עם אמנים כמו בוב דילן, ג'ואן באאז, לאונרד כהן – וגם עם התנועה הפוליטית־חברתית של שנות ה-60–70.
מה לחנן יובל ולמסורת הזו? אני מניח כי הבחירה ביובל קשורה לסגנון המוזיקלי שלו – פשוט, אקוסטי, לירי, מלודיות עדינות, ניתנות לשירה בציבור.
נחדד את השאלה: האם אפשר בכלל לזהות רשימת שירים "פולק ישראליים"? וגם: האם יש הצדקה להפוך שיר פולק לשיר ג'אז? אין כאן עניין של "מותר" או "אסור", אלא של מה מוסיף השינוי? האם הוא משרת את רוח השיר, או הוא רק גימיק? אם העיבוד הג'אזי נובע מתוך הבנה של השיר, ולא רק מתוך רצון לחדשנות חיצונית. עיבוד ג'אז לשיר פופ הוא לא סתם "כיסוי" של שיר מוכר, אלא ניסיון לשכתוב מחדש של השיר בשפה של הג'אז, הרמוניות מורכבות יותר, קצב שונה, חופש פרשני – כולל אילתור, עיוות מלודיות, והזזת מוקדים רגשיים. במקום ישירוּת פופית, באה תחכום ג'אזי, במילים אחרות: המלודיה של השיר אולי נשארת – אבל הנשמה משתנה.
חנן יובל הוא טרובדור ארצישראלי. אין לי ממש הגדרה מדויקת לזה, אבל נדמה לי שזה קודם כול יוצר, שמאמין שיש קשר בין השיר, הלחן והמילה העברית. מילה עברית זה גם כול מה שקיים במקום הזה – מזיכרונות ילדות ומגע עם הנופים האנושיים המקומיים, חיבורים עם יוצרים מלאה גולדברג, נתן זך ועד יהונתן גפן ומאיר אריאל, וגם נגיעות בזמרי עם אמריקנים.
אז כן, זהו חנן יובל שהגיע לערב הג'אז הזה, מעט משתאה נוכח מה שמתרחש סביבו, כשהעיבוד הופך את "פגישה חצי פגישה" לסמבה", כשהוא מאזין לסולו קלרינט מצוין של סטפן שוזה מצרפת, לעיבוד שנפתח בסולו תופים מיוחד של גיל לדין ל"להלילה הוא שירים", שמזכיר את "50 דרכים לעזוב את אהובך" של פול סיימון, שהפך מפגן אטרקטיבי עם סולו טרומבון מצוין של עידן וליש, או לתזמור סווינגי אטרקטיבי ל"שיר אהבה פוליטי" של יהונתן גפן.
חנן יובל לא הפך זמר ג'אז. הוא אפילו לא נשמע "כלי" בתזמורת, אבל הוא זכה למחווה יפה, ששיאה בביצוע "כשצלצלת רעד קולך" של נתן זך בליווי עמיקם קימלמן בסקסופון. כאן הוא חזר להיות חנן יובל נטו נטו.
שירים: פגישה חצי פגישה, נגה, שיר אהבה פוליטי, אני וסימון ומואיז הקטן, הלילה הוא שירי, אתם זוכרים את השירים, צרות טובות, כשצלצלת רעד קולך
חנן יובל שירה עמיקם קימלמן עיבודים, סקסופון Stéphane Chausse קלרינט (צרפת) Maciej Fortuna חצוצרה (פולין) עידן וליש טרומבון רמי שולר ויברפון לטם עזנר פסנתר גיל לבני גיטרה דניאל בן חורין בס גיל לדין תופים
צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי
