מה שעובר עליו. מוקי תועה ותוהה בדרכי החיים. החיים מורכבים "מהפסדים גדולים וניצחונות קטנים", החיים הם גם סימני שאלה מי אני, מה הייתי ולאן אני הולך. יש תשובת ברורות? לא, אבל סה לה ווי. ממשיכים ככה. ככה זה החיים, זה המצב, אין מה לעשות. אתה "מת ונולד מחדש" במשמעות המטפורית. השאלות שאתה שואל: "מה היה פה לפניי/ ומה יהיה כאן אחריי?/ עם כל מה שעובר עליי" אינן מעלות ואינן מורידות. זה המצב. קבל אותו.
"מה שעובר עליי" – שיר פותח. העיבוד המעוטר בקישוטים מזרחיים מעניק צבעים יפים. מבחינת מצב הרוח, השיר ייכנס ברגל ימין לחגיגת הלייב של מוקי. רוח אופטימית נושבת במפרשי הפופ-ראפ הזה. השילוב בין דיבור ומנגינה משדר זרימה נגישה, נעימה ומחייכת, תואמת את רוח ההשלמה עם המצב – עובד קשה מדי, בכל זאת אני חי. האם השיר אכן משקף את מה שעובר עליו?
אכן, אני מגלה עוצמות חדשות אצל מוקי באלבום הזה. תן ללב ללכת במקומך, תן למחשבה לחבור ללב. ב"חזק עם הלב וקרוב עם הגוף", שיר שלישי באלבום, מוקי מחזיר אותו לחיים אחרי שהיה כבר מת נפשית. בשיר הזה הוא חש מאוד חי, ולפי הפזמון מדובר בתקומה רגשית. רוצה מוקי לומר, כי מרוץ החיים שמתבסס בעיקר על החומר (כסף הוא רק סמל) הוא זה שמעוור את העיניים, ולעיתים נדירות, בהפוגות (כמו השקט שאחרי ההופעה), ניתן ממש לחוש ולחוות את החיים האמיתיים.
טון מאופק ומפויס שמטפס בפזמון ("כשהכל נגמר") בסולם הרגש בהתפרצות נרגשת. שירתו – מצוינת. העיבוד מעבה את מסלול ההתפקחות בצליל אלקטרוני עדכני. אני מניח, שהשיר ייכנס כבר בהאזנה אחת לרשימות ה – Radio Friendly על אוטוסטרדת הפופ המקומי. מוקי לא מחפש את ה"אלטרנטיבי" אלא את הנגיש והקליט, כדי לתדלק את מאזיניו. עדין אינני חושד שהוא לא ישר עם עצמו, שהוא מתפשר על מנת למכור מוצר. בסך הכל יצא שיר, שנמצא בו בכל ישותו, עם הלב ועם הגוף, וזהו מוקי של לב ופה שווים.
אני מאמין למוקי גם כשהוא שר ב"עניבות", שיר ראפ מלודי מלהיב המתכתב עם המציאות הפוליטית המזויפת – "המצפון שלי מת ועם ישראל חי./ לקחתי מלא,/ אנ'לא מתפלא/ שבאו לי צרות טובות./ עכשיו זה עולה, נהייתי חולה,/ חונקים אותי בעניבות" וגם "יורד ממכונית יפה שלא שלי,/ מבט למצלמה, זה לא הצד שלי". זהו מוקי במיטבו בתזמור עשיר אתני מעורב באפרו ביט.
מקצב רגאיי מוביל מניפסט אישי ב"אחרי הסוף" על החופש שהוא רוצה לקחת למרות הכאב, על מודעות למציאות שגורמת להתפקחות. עם ברי סחרוף מוקי שר את "מן עצבות שכזו" על צער שאין לו פנים ועל נפש שצמאה לשמיים. שיר יפהפה במבנהו, בקצבים משתנים, בתוספת הקולות, יצירת מופת קטנה שמשתדרגת בקולו החיוני של ברי.
אהבתי את המבנה המלודי של "עולם אלקטרוני", קונטרה של צליל אקוסטי שאומר משהו על אהבה בעידן שבו "מזייפים הכל", ומוקי מבקש "הלוואי שנישאר אותו דבר לפני שזה נגמר". קולו המתכוון, הרחום והנרגש נע על מסלול פופ נגיש שמשמש סייסמוגרף ללב. שיר להצטרף.
חוזרים לראפ בסיוע שקל ב"יום חדש" – ניסיון להתעמת עם מציאות הקיום – על סיסמאות ושקרים שהם רחוקים מאלוהים. "מה היית אומרת אם הייתי מספר לך/ שכלום פה לא על אמת, החיים האלה רצח…" זהו אחד משירי הראפ הטובים ששמעתי לאחרונה – במורכבות, בהפקה.
"הזמן הזה שלנו" שיר כיפי, רומבה שמתכתבת עם טרנד הפופ הלטיני – ניסיון להרגיע יחסים מתוך התפקחות ומודעות אישית. זהו מוקי מיינסטרימי מענג.
"מהצוואר שלך" על העלמה המהממת שמחוללת מלחמות ומפילה "גיבורים" בין כל ה"אבירים" שמנסים לכבוש אותה, אבל מייחלת לאחד שיבוא לקחת את הלב שלה. שיר מלודי להפליא, מעבר חזק , עיבוד מסעיר לכלי נשיפה של סתיו בגר, עוצמות רגשיות של מוקי כאילו הוא חי את הסיטואציה.
"תזכור הכל" בדואט עם עברי לידר על מהות החיים ביחסים בין עבר והווה – "ובאתמול נמצא גם כל מה שנהיה מחר,/ כולנו כל מה שהיינו כבר / ואולי בקרוב נאהב כמו שלמדנו לאהוב – כי ככה זה לגדול. תזכור הכול". סיום האלבום בין התרפקות נוסטלגית רכה לדרמה עוצמתית שזועקת מסקנות חיים. צל"ש ליוצרים סהר ישראל חגי – מילים נועם עקרבי – לחן, שגם עיבד בשת"פ עם עברי לידר ומוקי.
מה שעובר/ עבר על מוקי מצטרף לאלבום מושקע בשיתוף יוצרים רבים, שהניב תוצאה שעוררה אצלי לא פעם התרגשות. הטקסטים, המנגינות, העיבודים מצטרפים לאלבום שהוא מוקי במיטבו.
מוקי מה שעובר עליי | לייב באולפן העשירייה
