מורן אהרוני שרה בלדה קצבית עם מתח רגשי גבוה, שמציירת נפש קרועה בין כאב לבריחה, בין משמעות להדחקה, ובין עיר רועשת למדבר ריק. זהו שיר על אישה שמנסה למצוא חופש, לשרוד את הקרע שהיא משאירה אחריה.ומוצאת כאוס.
המסע “עד המדבר” איננו מסע ריפוי אלא מסע של חוסר שפיות מבוקר, של חיפוש־עצמי מתוך כאב. הדוברת מתארת אישה שעוזבת "באמצע החיים" ובורחת "לבינתיים, להחזיר את החופש",
אבל המשמעות רגשית הרבה יותר עמוקה: זו נטישה בתוך משבר, עזיבה שנובעת מחוסר איזון נפשי. העזיבה מייצרת ואקום רגשי שמושך את הדוברת לתוך סחרור משלה. – “לעשות פצעים / למלא שתיקות בריגושים זולים”.היא ממלאת את השתיקות ברעש, קשרים מזדמנים, לילות חסרי משמעות, פגיעות עצמית רגשית ואולי פיזית. המילים מצביעות על התמכרות, הרס עצמי שמוצג כ"דרך לחיות".
"ולמה אני"? השורה החוזרת, כמעט כמו תחינה,  זעקה של אדם שננטש על ידי מי שאמור היה לשמור עליו. היא מבינה: המשבר של האחרת שואב גם אותה פנימה.
"שוב על הרצפה אחרי מסיבה” 

הדוברת עצמה מתדרדרת לתוך אותה תבנית – מסיבה, ריגושים, נפילה לרצפה העיר אומרת עומס, רעש, חוסר יציבות. המדבר – ריק מצמית. היא תלויה בין שני מרחבים שאינם מרפאים.
“ואיפה אלוהים / וכמה עוד תפילות” – האובדן המוחלט כשהכאב מגיע לשיא, היא מחפשת הצלה –  איפה ההגנה? למה אין נס? למה הכאב לא נעצר? התפילות הן קריאת הצלה של מי שאבוד מבפנים, לא של מי שמחפש תשובה חיצונית.

מורן אהרוני (הזכורה מהשת"פ עם "רדבנד" ב"הכוכב הבא") משדרת בטון דרמטי עוצמתי את הפחד שבהתרסקות של מישהו שאהבת, ואת המחיר שהיא  משלמת על זה. העיבוד הרוקי העשיר מעצים אותה. מורן אהרוני הופכת את הדוברת לדמות חיה: חזקה מבחוץ, מפורקת מבפנים.

מורן אהרוני עד המדבר

זה לא נורמלי אבל
באמצע החיים עוזבת למדבר
זה לבינתיים אמרת
להחזיר את החופש
למלא עוד קצת

לעשות פצעים
למלא שתיקות
בריגושים זולים
לקרוא לזה לחיות
כל הפרצופים וכל הלילות
ולמה אני

שוב על הרצפה אחרי מסיבה
כמעט נשברתי עד שאת
לא מבינה
כמה עברתי מהעיר עד המדבר

ולא התכוונתי אבל
כל שריטה ביד שלי
אומרת שמותר

לעשות חיים
להתעלל בי עוד
לפול לשיגעון
לקרוא לזה לרקוד
ואיפה אלוהים
וכמה עוד תפילות
ולמה אני

שוב על הרצפה אחרי מסיבה
כמעט נשברתי עד שאת
לא מבינה
כמה עברתי מהעיר עד המדבר
עד המדבר

מורן אהרוני פייסבוק