עיון ביקורת

מייקל קיוונוקה, Kiwanuka (הליקון, נובמבר 2019)

מוסיקה סול ריתם-נ'-בלוז, מוסיקה פופ אלטרנטיבי

מייקל קיוונוקה, בן למשפחת מהגרים מאוגנדה, שגדל בפרבר בצפון לונדון,  חי בין שני עולמות ויצר עולם משלו, כזה שבו הוא מביע את זהותו במוסיקה שהיא סך כל החלקים שלו, והתמונה השלמה – מרתקת. אני עוקב אחרי קיוונוקה מאז אלבום הבכורה שלו Home Again ב-2012 , שילוב של וינטייג' סול עם איזשהו טוויסט של אינדי פולק. קיוונוקה נשמע טרובדור בצליל האקוסטי האמין שלו, עם קול כמו קטיפה, עדיין לא ממש מצא את האני האמיתי שלו, אבל הרגשת שהוא בדרך לשם. ארבע שנים אחרי יצא פרק הההמשך היפהפה – Love & Hate. קיוונוקה חפר עמוק במהלך הזמן, חיפש את נשמתו וגילה יותר ביטחון בעצמו, התחזק ונשמע נועז ואמיץ יותר. הוא כבר לא הסתתר מאחורי צליל הנשמה העדין של אלבום הבכורה. שירי האלבום עוטרו בעיבודי מיתרים שופעים וסוחפים, שירה תומכת בגודל של מקהלת הכנסייה, שירים שהגיעו עד עשר דקות. זו כבר לא הייתה רק מוסיקת נשמה סטנדרטית פשוטה, היה בה הרבה יותר מזה. זו הייתה נשמתו של מייקל קיוונוקה עצמו, בגילוי עצמי, קרוב יותר אל עצמו.
בחדש מנסה קיוונוקה להיות עוד יותר נאמן לעצמו. שם האלבום כשם משפחתו Kiwanuka, על עטיפתו מופיע דיוקנו. זו אמירה משמעותית, של אמן שתמיד היה צנוע יותר לגבי מי הוא ומה הוא, וכאן – קרוב יותר לאמת שלו, באמירות כ"אני לא יכול להתכחש לעצמי" ו"אני לא אשנה את שמי / לא משנה איך יקראו לי", קיוונוקה חושף את עצמו כפי שלא חשף עד כה, מעורב ומתואם לחלוטין עם הזהות שלו. מכניס עצמו לטריטוריה מוסיקלית חדשה.
You Ain’t The Problem, הסינגל הראשון שיצא מהאלבום, הוא סול רוק שמשלב משהו מקרטיס מייפילד עם ריצ’י הייבנס, בהפקהבעלת גוון פסיכודלי. השיר עוסק בלחץ שאתה מפעיל על עצמך, קל וחומר – זה שנובע מהציפיות מעצמך. מתהדר בתערובת סוערת מופלאה של של תופים וכלי נשיפה  ומערך לולאות קוליות. במהלך הגרוב הקצבי והעמוס.
ב – Hero, הסינגל השני שיצא מהאלבום, המנגינה מושפעת מהסול הפסיכדלי של שנות ה -60 וה -70, לשם מנותב הסרטון המתאר את חייו של מהפכן שנות ה -60, גם מהכוח השחור, גם מילדי הפרחים.   השיר עושה מחווה  לאחדים  מה”גיבורים”  שנרצחו בגין שליחותם-אמונותיהם-אומנותם  כמו קנדי, מרטין לותר קינג, טופאכ, מרווין גיי, ג’ון לנון. מייקל שר תחינה. “בבקשה אל תירו בי / אני אוהב אתכם כמו אח,” הוא שר. “זה שוב בחדשות / אני מניח שהם הרגו מישהו אחר.” הוא משרטט קו ברור בין הבעיות של פעם להיום. בשיר סימנים מאפיינים של צלילי התקופה –  ריפי גיטרה חשמלית נוסח הנדריקס. המוזיקה היא תערובת של אמריקנה, רוק מעידן וודסטוק וריתם אנד בלוז מוקדם מעורבב עם דגימות.

ישנם עדיין רגעים שבהם קיוונוקה מרגיש שהוא "איבד את דרכו", ושהוא "יכול להשתמש בחבר", אבל בסופו של דבר, "כל הפחדים שלו נעלמו". הכל כאן מרגיש כאילו הוא קיים כגוף אחד – הרמוני, כאילו פיענח ומצא זהותו, מתמודד עם מי שהוא באלבום של מוסיקה עשירה ואנושית במיוחד. המוסיקה עכשווית אבל נשמעת נצחית. שירתו כנה וחמה ביסודו של האלבום המאבק הפנימי של קיוונוקה בין חרדה, ספק עצמי, רוחניות וחוכמה, גם אמירות אנטי גזענות וגם מבט עגום על מצב העולם,
בהפקה המצוינת השתתפו מכרים ותיקים בעשיה שלו – Danger Mouse ו- Inflo, צוות הפקה איתו שיתף פעולה באלבום הקודם.

  1. You Ain’t The Problem
  2. Rolling
  3. I’ve Been Dazed
  4. Piano Joint (This Kind of Love) Intro
  5. (Piano Joint (This Kind of Love
  6. (Another Human Being (Interlude
  7. Living In Denial
  8. Hero
  9. Hard to Say Goodbye
  10. Final Days
  11. (Interlude (Loving the People
  12. Solid Ground
  13. Light
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

One thought on “Kiwanuka

  1. לטעמי האומן הכי חשוב בעשור האחרון
    (לולי)(14/11/2019)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *