נועם אזוט, שהשתתף באודישנים להכוכב הבא, שר שיר הפונה אל דמות נשית בגוף שני (“את”), מתוך חמלה עמוקה, כמעט עדינה, המאפיינת את סגנונו. השיר כתוב כמעט כבחינה פסיכולוגית: הוא מתבונן בה כמו מבחוץ, אך לא בשיפוט אלא בהבנה.

המוזיקה ים־תיכונית מלודית, רכה, לא דרמטית מדי, ומכאן נוצר פער עדין בין הכאב שבטקסט לבין הליטוף שבמנגינה. הדיבור בגוף שני יוצר תחושה של אחווה, של רצון להושיט יד למישהי שמנסה להחזיק את עצמה מבפנים.הבחירה בגוף שני יוצרת תחושת הכוונה, ליווי, שיחה אינטימית מאוד. הדובר מדבר אליה כאילו הוא רואה אותה טוב יותר משהיא רואה את עצמה: הוא מבחין בשקרים הקטנים שהיא מספרת לעצמה, בפער בין מה שהיא מנסה להאמין לבין מה שבפועל כואב. זוהי עמדה חומלת, לא מאשימה.
“מנסה לשקר את עצמך”  – הפתיחה מציגה מנגנון של הדחקה: היא מספרת ללב “שהוא עוד אוהב”, משקרת את עצמה כדי לא להתמודד עם האמת. זה אינו שקר מתוך חולשה. זה שקר של הישרדות. היא עושה כל מה שאפשר כדי להמשך עוד כמה ימים בלי ליפול.
"משחררת כאב בין חומות שבנית לך בלב"  – החומות הן הגנה, אך גם מלכודת. היא ננעלה בתוך המבצר שבנתה  מתוך כאב, כדי לא להיפגע שוב , אבל בעומק השיר, החומות נמוכות ומטלטלות.. היא “משחררת כאב”, כלומר כבר לא מצליחה להחזיק.
“ואת חסרה לעצמך בעיקר / כשעצוב בלילות של החורף הקר” –  היא חסרה לעצמה — וזה אולי המשפט החזק בשיר. היא מחפשת חום ממישהו אחר, אבל בסוף מוצאת רק את עצמה מותשת.
המוזיקה המלודית והרכה מרככת את הכאב, כאילו הדובר לוחש לה: את לא אשמה. את בסך הכול מנסה לא להיעלם.
“ונגמר לך הכוח לעוד ריקוד” – הריקוד הוא משחק ההישרדות: מסיבות, חיוכים, הצגות., והיא כבר לא יכולה להעמיד פנים שהיא בסדר.היא “מנסה לא לרוץ לאיבוד” – כלומר היא עדיין נלחמת..
זה שיר על עייפות נפשית של אישה שמחזיקה את עצמה בקצה.

המילה “עצמך” חוזרת  הרבה בשיר עד כדי כך שהיא יוצרת הד. זהו לא כשל טקסטואלי — זהו אפקט ספרותי: הדמות חוזרת לעצמה שוב ושוב כי אין לה על מי להישען. היא “חסרה לעצמה”, “בודדה עם עצמה”, “מגלה צד אחר בעצמה”. החזרה המוגזמת על “עצמך” יוצרת תחושה של: אישה שמתקפלת פנימה, שאינה מקבלת תמיכה מבחוץ, שמבינה שהאדם היחיד שאמור להחזיק אותה — נשבר. הדובר רואה את זה ומצביע בעדינות: יש לך רק את עצמך.

השיר מסתיים בלי פתרון: היא עדיין מנסה לא לרוץ לאיבוד. זה לא שיר של ניצחון, אלא של מבט חומל בזמן חולשה. הדובר אינו מושיע, אינו מציל, אינו מחזיק, הוא רק רואה אותה. וזה מה שנותן לשיר את עוצמתו הרגשית:
עיניים מבחוץ שמבינות אותה יותר ממנה.
המוזיקה המלודית והעדינה מציעה רוך, בעוד הטקסט משדר כנות כואבת. העיבוד האקוסטי עוטף קול מעודן ומתכוון, שמתעצם במהלך השיר. הקישוטים המזרחיים משובצים במינון מדויק של קצב חשמלי ומיתרים.

נועם אזוט לרוץ לאיבוד

ואת מנסה לשקר את עצמך
מספרת ללב בלילות
שהוא עוד אוהב

ואת מגלה צד אחר בעצמך
משחררת כאב בין חומות
שבנית לך בלב
באותן מלחמות

ואת חסרה לעצמך בעיקר
כשעצוב בלילות של החורף הקר
כשנגמר לך הכוח לעוד ריקוד
מנסה לא לרוץ לאיבוד

ורק אם תרצי את תוכלי לחייך
ויהיו לו ודאי אחרות
את חלקן הוא אוהב

ואת בודדה יש לך רק את עצמך
מחפשת סיבות כדי לחיות
ואת מלטפת כאב
בימים בלילות

ואת חסרה לעצמך בעיקר
כשעצוב בלילות של החורף הקר
כשנגמר לך הכוח לעוד ריקוד
מנסה לא לרוץ לאיבוד

נועם אזוט פייסבוק