מאסטר הג'אז, בני גולסון (Benny Golson) עזב אותנו ב-21 בספטמבר 2024 בגיל 95. הוא הותיר אחריו מורשת של קומפוזיציה מבריקה שעליה אנו אסירי תודה לעד. בסרטון מחווה זה נבחרו כמה מהלחנים אותם ניגן.
גולסון, נגן הסקסופון טנור, נחשב לאחת מהדמויות המובילות בעולם הג’אז, במיוחד בסגנונות הבי בופ וההארד בופ. הייחודיות של בני גולסון ניכרת בכמה תחומים עיקריים:  גולסון לא היה רק נגן סקסופון מיומן, אלא גם מלחין ומעבד מצוין. הוא כתב כמה מהסטנדרטים הידועים ביותר של הג’אז, כמו “I Remember Clifford” (שהוקדש לחברו, החצוצרן קליפורד בראון), “Whisper Not”, “Killer Joe”, ו-“Blues March”. אחדים משיריו הפכו נכסי צאן ברזל בז’אנר וסטנדרטים שנוגנו על ידי רבים מנגני הג'אז.
 גולסון היה ייחודי בכך שהצליח לשלב בין היותו נגן סולן מבריק לבין היותו מלחין בעל סגנון ייחודי ואישי מאוד. היכולות שלו ליצור מלודיות חזקות והרמוניות מורכבות הפכו אותו לשם דבר הן בתחום הביצוע והן בתחום ההלחנה.
גולסון היה חבר בלהקות ג’אז מובילות במהלך הקריירה שלו. הוא ניגן בתזמורת של דיזי גילספי, ובתקופות מאוחרות יותר היה חבר בהרכב “Art Blakey and the Jazz Messengers”. הוא גם היה חלק מהרכב “The Jazztet” שהקים עם החצוצרן ארט פארמר, ההרכב שנחשב לאחת הקבוצות המובילות בשנות ה-60 בתחום ההארד בופ.
בנוסף לפעילותו כנגן ומוביל הרכב, גולסון כתב ועיבד יצירות רבות עבור תזמורות ג’אז גדולות (Big Bands), וכן עבור מוזיקאים כמו קאונט בייסי ודוק דיוק אלינגטון. הסגנון העיבודי שלו היה עשיר ומלא צבע, והשתלב בצורה מושלמת עם האסתטיקה של הג’אז המודרני של אותם זמנים.
הקריירה של גולסון נמשכה יותר משישים שנה, והוא הצליח להמשיך להיות פעיל, לחדש, ולהשפיע על סצנת הג’אז הרבה אחרי שהרבה מעמיתיו פרשו. הוא גם זכה להוקרה ופרסים רבים על פועלו, כולל קבלת תארים של כבוד ומעמד של אגדה חיה בתחום.

נזכור את בני גולסון