"אהבנו המון" של נפתלי קון הוא בלדת געגועים בעלת מנגינה רחבה, מושרת בקצב איטי, טקסט ישיר וביצוע שמעדיף רגש על פני הפגנת יכולות. אולם יש בו מרכיב עכשווי מעניין – שילוב של קול נשי גבוה ומסולסל שהופק באמצעות בינה מלאכותית, היוצר דיאלוג בין קול אנושי לבין קול סינתטי.
השיר יוצא מנקודת המבט שלו. הוא אינו שואל למה הקשר נגמר ואינו מחפש אשמים. הוא מתחיל מהעובדה הפשוטה: הייתה כאן אהבה גדולה ("כמה אהבנו המון") גם השורה: "מה כבר נשאר לי, רק חלל." אינה מתארת כעס אלא ריקנות. זהו שיר על מה שנשאר אחרי האהבה, לא על רגע הפרידה עצמו. במובן הזה, הטקסט מתמקד בזיכרון יותר מאשר באובדן.
לב השיר נמצא בפזמון: "גם אם כאבנו המון, עוד נשאר בי אותו זיכרון." – זו תפיסה בוגרת יחסית של אהבה. הכאב אינו מבטל את הטוב שהיה. להפך – שני הדברים מתקיימים יחד. השאלה: "האם הוא עוד חי גם אצלך?" היא  רגע אנושי בו הדובר אינו מבקש שהאהובה תחזור. הוא רק רוצה לדעת אם הזיכרון המשותף עדיין חי גם אצלה. זו שאלה שאין לה תשובה, ולכן היא ממשיכה להדהד גם אחרי שהשיר מסתיים.
שפת השיר  פשוטה מאוד. משפטים כמו "אהבנו המון", "כאבנו המון",  "אהבה אחת למיליון". הם ביטויים נדושים מעולם שירי האהבה.  הדובר נשמע כמו אדם שמספר את סיפורו ולא כמו משורר שמבקש להרשים. עם זאת, יש גם  חלק מהשורות נשמעות כלליות למדי, חסרות ייחודיות מקורית.
קו המלודיה ברור, כמעט דיבורי, מאפשר להבין כל מילה, יעיל בעברת הסיפור. אין קפיצות חדות או תצוגות ווקאליות שמסיטות את תשומת הלב מהטקסט. זהו לחן שמשרת את הנרטיב ולא להפך. גם המבנה המלודי של הפזמון אפקטיבי. הוא מטפס בעדינות, מגיע לשיא רגשי בשאלה: "האם הוא עוד חי גם אצלך?" שמתחבר לקול הנשי  לפני שהשיר מסתיים בתחושת השלמה   שלא תגיע תשובה.
נפתלי קון הוא אינו שר בדרמטיות מוגזמת. להפך – יש בו איפוק מבוקר. התחושה היא של אדם שכבר עבר את סערת הפרידה וכעת מסוגל להביט בה ממרחק מסוים. האיפוק הזה מעניק אמינות. במקום לצעוק את הכאב, הוא נותן לו לחלחל.
הקול הנשי הגבוה, בעל הגוון המסולסל, מוסיף צבע וממד רגשי, הגם שהוא אינו הכרחי.במיוחד כשהוא מופק באמצעות בינה מלאכותית. מצד שני,  הוא יוצר תחושה של הד או של זיכרון – כמעט כמו קולה של האהובה שנשאר בראשו של הדובר. אם המאזין אינו יודע שהקול נוצר באמצעות בינה מלאכותית, הוא עשוי פשוט לחוות אותו כעוד שכבת הרמוניה. הידיעה על מקורו משנה את החוויה: הקול הופך כמעט ל"רוח רפאים" של הדמות החסרה.הוא אינו נשמע כמו דואט קלאסי, שבו שני אנשים מספרים את אותו סיפור משני צדדים. הוא נשמע יותר כמו הד של הזיכרון, כמו הקול שהדובר עדיין שומע בראשו כשהוא שר על אהבה שנגמרה.
השימוש בבינה מלאכותית מעלה גם שאלה אסתטית. כאשר השיר עוסק בגעגוע כה אנושי, יש מי שירגישו שדווקא קול אנושי אמיתי היה מעניק לדיאלוג עומק רגשי גדול יותר. העובדה שכותב שורות אלו זיהה מיד שמשדובר ב -AI אומרת דרשנו. אלא שכאן האותנטיות הרגשית חוברת יותר להד של חווית הגעגועים, ומהבחינה הזו הסאונד הסינתטי מפתיע בחיבור שלו לשיר.

נפתלי קון אהבנו המון

כמה אהבנו המון
מה כבר נשאר לי, רק חלל
עוד הזדמנות שם אני ואת
נמרחים אחד על השנייה כמעט.

כמה אהבנו קשה,
כמה נלחמנו לדעת ש
זו הזדמנות בה אני ואת
עוד שנייה אנחנו גוף אחד

גם אם כאבנו המון,
עוד נשאר בי אותו זיכרון
געגוע אחד מיוחד בשבילך
האם הוא עוד חי גם אצלך
גם אם כאבנו המון,
עוד נשאר בי אותו זיכרון
געגוע אחד מיוחד בשבילך
האם הוא עוד חי גם אצלך

כמה שילמנו המון,
אבל כזאת אהבה יש רק אחת למיליון
הזדמנות שם אני ואת
נמרחים אחד על השנייה כמעט

כמה אהבנו הרבה
גם בימים לא פשוטים כשהלב מתפוצץ בחזה
במציאות אחת גדולה
בה אנחנו מגרשים ת'אפלה

גם אם כאבנו המון,
עוד נשאר בי אותו זיכרון
געגוע אחד מיוחד בשבילך
האם הוא עוד חי גם אצלך?
גם אם כאבנו המון,
עוד נשאר בי אותו זיכרון
געגוע אחד מיוחד בשבילך
האם הוא עוד חי גם אצלך

נפתלי קון פייסבוק