נרקיס שרה תחושה של געגוע למישהו שכבר איננו, לאהוב נעדר כמו גם לשובם של כל האהובים הנעדרים שהנפש משתוקקת אליהם. השימוש בגוף שלישי רבים ( "לכל המחכות לאור הירח" ) וגוף שני יחיד ("ושוב לא היית בדלת") כורך את הטראומה הכללית באישית כגורל אחד. הגעגוע מתחיל מקצה האצבעות ומטפס לכל מקום בגוף עד קצה גבול היכולת, מכיל את האוויר שנושמים. הכאב הוא לחיות בלעדיהם, כשהנוכחות שלהם קיימת בכל דקה ובכל מקום.
"לילה טוב לכל מי שכמוני לא נרדמת/ שמה את הראש ואין על מי להישען", שרה נרקיס באיפוק מעודן. ההבלגה המסוימת בהבעה ינה מחסיר דבר עומק התחושה. המוסיקה ה"עגולה" מסתנכרנת עם קולה הייחודי ,מכילה את עומק הצער והכאב , את מהות הלחיות עם האובדן והעצב בלי לגוש למלודרמה. נרקיס היא זמרת ישראלית מזן מיוחד. יש בשירתה תערובת מזוככת של מערב ומזרח, עטופה בעידון אותנטי מסוגנן, והשיר הזה משרטט נפלא את יכולותיה גם תודות לעיבוד העוטף. יופי שעשוי מחומרים משמרים
נרקיס: הבלדה למחכות מאז ה7/10 הארור הפך להיות לא רק שלי אלא של כל המחכות. הוא שייך לאמהות שמחכות לחייל שיישוב מהקרב, לנשים שאבדו את אהבת חייהן במלחמה, לבנות זוג שרק היו צריכות להתחתן ולא… וכל אלו שישנות לבד בלילה ואין להם על מי להישען … יהיה רצון שהשיר הזה ייתן מעט נחמה בימים כאלו"
נרקיס הבלדה למחכות
לילה טוב לכל המחכות לאור ירח/ חלומות טובים ולא לדאוג/ זה יבוא
היין משקר לי/ עושה לי לקוות…
ושוב לא היית בדלת/ ושוב התארגנתי שעות
היית שואל אותי מה בלב שלי מה בלב שלי היום
ואיך לא רצית לשמוע/ ואיך לא רצית לראות
מה בלב שלי מה בלב שלי מה בוער אצלי בתוך
לילה טוב לכל מי שכמוני לא נרדמת/ שמה את הראש ואין על מי להשען
תגיד לי מה יהיה איתי/ מה יהיה בסוף?
ושוב לא היית בדלת/ ושוב התארגנתי שעות
היית שואל אותי מה בלב שלי מה בלב שלי היום
ואיך לא רצית לשמוע/ ואיך לא רצית לראות
מה בלב שלי מה בלב שלי מה בוער אצלי בתוך
נפלתי לשמיים לא הצלחתי לעלות
אם אתה מעיר ת'דמעות שלי/ למה בשעה כזאת?
עצמתי ת'עינים וביקשתי בתפילות
היית שואל אותי מה בלב שלי מה בלב שלי היום
היית שואל אותי מה בלב שלי מה בלב שלי היום
