צלילי פסנתר שקטים וקול נמוך מלנכולי שלפני סערת רגשות שמתפתחת לדרמה אישית, ותופסת תאוצה קצבית בדרך לנתיב המרכזי על הכביש הראשי. נתלי שרה סיטואציה של   אובדן, בדידות, רדיפה פנימית, וזיכרון של אהבה שנשארה ככאב פתוח. זה שיר אישי מאוד, בעל עומק רגשי שמחלחל לאט־לאט בזכות המבנה המוזיקלי שלו.
נתלי שרה מפרספקטיבה של גבר שנאבק בתחושות של נטישה, געגוע, אשמה עצמית וחיפוש אחר מענה שלא יגיע. הנושא שחוזר : הוא לא מצליח לעזוב את העבר, בעוד היא – האישה – כבר נעלמה אל תוך הצללים."עוד "זכוכיות באוויר, מילים זרוקות על הקיר / והתקרה מסתובבת, אני עוזב את העיר"
זה מצב של פיצוץ רגשי – "זכוכיות באוויר" – מרמזות על מריבה או פיצוץ שקרה, אולי מטאפורי, אולי אמיתי. "מילים זרוקות" – רמז לשיחה כואבת, אולי דברים שנאמרו ולא נלקחו בחזרה. "אני עוזב את העיר" – בריחה, אי יכולת לשאת את הזיכרונות והקשרים המקומיים.
"ושוב אותם אנשים שמזכירים לי אותך" – הפצע עדיין פתוח – כל דבר קטן מחזיר את הדובר אליה.יש כאן תחושת חוסר מוצא מהכאב.
"עוד מסיבות עם זרים ומנגינה עצובה" – תיאור של הסחת דעת מזויפת – הוא יוצא, מבלה, אך התחושה הבסיסית היא עצב וריקנות. "אני לבד במיטה, דמעות קרות ושמיכה" – תמונה מאוד פיזית של בדידות כאב שהוא כבר לא טרי ("דמעות קרות") , אבל עדיין לא נעלם.
"תגידי לי מה איתך? גם את בורחת למקום שלא יראו אותך" – פנייה ישירה, כמעט נואשת., הוא תוהה אם גם היא נסחפה לאפלה שלה – ולא רק הוא זה שאיבד כיוון. "שלא יראו אותך" – יש כאן רמז לבריחה רגשית, אולי אפילו דיכאון או חרדה.
"ואלוהים ישמור, כי מי ישמור עליי עכשיו אם אין אותך?" הייאוש עמוק: הוא תולה בה את הכוח להגן עליו מהעולם, מהלב של עצמו, מצב של חוסר אמונה בעצמו בלי התמיכה שלה.
"הזמן שלי רודף אותי ואין מי שיתפוס אותך" – דימוי חזק: הוא רדוף על ידי הזמן – כאילו כל רגע נוסף מחדד את המרחק ביניהם. "אין מי שיתפוס אותך" – היא הלכה לאיבוד או בחרה להתרחק, ואף אחד – לא הוא, לא אחרים – לא מצליח להחזיר אותה.
"ויש שריטות מהחיים שנשארו עליי / אולי תבואי אליי? ספרי שיש אצלך עולם גם בשבילי" -דימוי ה"שריטות" מייצג את הכאב המצטבר – לא רק ממנה, אלא מהחיים. הפנייה אליה שהיא תפתח לו שוב דלת. ל"עולם גם בשבילי" –  מעידה על הנואשות.
"ואין לי מה לספר, אני הפכתי חבר / של השקר בלילה כשהלב לא עוצר." – זו שורה מרה וכנה: הוא מודה שהוא חי בשקר רגשי – אולי מתכחש למצב, אולי בורח.
שיר של כאב שקט אך חודר.כולו מבט אחורה, כמעט בלי תקווה, כשהזיכרון נהפך למקום היחיד שבו היא עדיין קיימת.הדובר מבקש – אולי לשווא – שתחזור אליו, ולו לרגע, כי בלעדיה העולם נהיה מקום קר, שקט, וריק.
המוזיקה של נתלי עצובה בראשית השיר, אבל גם כשהיא קצבית – יוצרת דיסוננס רגשי דרמטי חזק ומטלטל.

נתלי מסיבות עם זרים

עוד זכוכיות באוויר, מילים זרוקות על הקיר
והתקרה מסתובבת, אני עוזב את העיר.
ושוב אותם אנשים שמזכירים לי אותך

עוד מסיבות עם זרים ומנגינה עצובה,
לילות הופכים שיכורים, עוד יום נגמר בזריחה.
אני לבד במיטה, דמעות קרות ושמיכה
ואת כבר לא בסביבה.

תגידי לי מה איתך?
גם את בורחת למקום שלא יראו אותך.
ואלוהים ישמור כי מי ישמור עליי עכשיו
אם אין אותך?
הזמן שלי רודף אותי ואין מי שיתפוס אותך.
ואיפה את?
מצאת מקלט בין הצללים, השארת אותי לבד.
ויש שריטות מהחיים שנשארו עליי
אולי תבואי אליי? ספרי שיש אצלך עולם גם בשבילי

ואין לי מה לספר, אני הפכתי חבר
של השקר בלילה כשהלב לא עוצר.
אני עוצם תעיניים ומדמיין לי אותך.