סהר טויטו – פעם פה פעם שם

סהר טויטו שר שיר שמחביא כאב עמוק מאחורי מנגינה קליטה וקצב מהיר. זה אחד מאותם שירים שמאזינים להם בפעם הראשונה ומרגישים “קלילים”, אבל כשמקשיבים למילים — מתגלה סיפור רגשי של נפש לא יציבה, אובדן איזון, ופחד מקרבה.

נובמבר 2, 2025

מילים – סהר טויטו, מאי דוד, אלדד ציטרין לחן – סהר טויטו, אלדד ציטרין הפקה מוזיקלית – סהר טויטו

 4.5/5

סהר טויטו שר שיר שמחביא כאב עמוק מאחורי מנגינה קליטה וקצב מהיר. זה אחד מאותם שירים שמאזינים להם בפעם הראשונה ומרגישים “קלילים”, אבל כשמקשיבים למילים — מתגלה סיפור רגשי של נפש לא יציבה, אובדן איזון, ופחד מקרבה.
כבר המשפט הראשון בשיר מגדיר את הזירה הרגשית – “שלוש בצהריים, עוד על הספה עדיין / הקפה הפוך כמו הסלון”. זה תיאור חזותי של שגרה תקועה. אדם קם מאוחר, מבולגן, חסר כיוון. ה“קפה הפוך כמו הסלון” הוא לא רק תמונה מצחיקה, זו מטאפורה הפוכה לחיים שהתבלבלו.
“יורה ולא פוגע, אף פעם לא יודע / אני צעד מליפול לתהום” – דימוי של חוסר יציבות מתמשך. היורה שלא פוגע הוא מי שמנסה, נאבק, אבל לא מצליח לכוון גם במערכות יחסים, גם בחיים בכלל.
"ביום שתלכי, מהר מאוד תמצאי אדמה כי אצלי אין לדעת, פעם פה פעם שם” – השילוב בין הודאה באחריות (“אצלי אין לדעת”) לבין תחזית של תיקון (“תמצאי אדמה”). למעשההוא אומר לה: אני לא יציב. אני נע בין מקומות, רגשות, מצבי רוח – “פעם פה פעם שם”, אבל את – תמצאי קרקע. זו הכרה של גבר שיודע שהוא מאכזב, אבל לא מתוך רוע, אלא מתוך בלבול קיומי.
“את לא תסלחי, אבל אל תדאגי עם הזמן את תביני גם למה אני פה ואת שם” – שורות שמחזיקות פרידה חכמה, לא דרמטית – פרידה מודעת לעצמה.הוא לא מצדיק את עצמו – רק מקבל את המרחק כעובדה טבעית.
הבית השני מעמיק את התחושה “שוב דפיקה בדלת, אין פה אחד ממילא / נדבר אחרי שאחזור” “כולם בנו כבר בית, אבל אצלי בינתיים / חשוך עדיין במסדרון” טויטו מתאר תמונה חברתית של הצלחה – סביבו אנשים “מסודרים”, בונים חיים, משפחה, יציבות, אבל אצלו? המסדרון חשוך. גם כאן זו בדידות מודעת לעצמה – לא דרמה, אלא עייפות מתמשכת.
הגשר הוא כמו רגע של חסד בתוך הכאוס: “רוצי עד שזה ישרוף, מבטיח לך שיהיה לך טוב” אין כאן מניפולציה רגשית, אין דרמה – יש קבלה של כך שהוא לא מסוגל לתת לה מה שהיא צריכה.זו למעשה תפילת פרידה מחויכת, עטופה בקצב פופי.
סהר טויטו שר בקול מגוון, לא מתבכיין, הוא לא “מטולטל” רגשית, נותן לקצב לנשוב ברוח פופ ערה – מה שמחדד את הפער בין תוכן עצוב למעטפת קלילה. כמעט בכל שורה הוא נשמע כאילו הוא מדבר אליה , לא אלינו – יוצר תחושת וידוי פרטי בתוך שיר רדיו קליט. המוזיקה זורמת בקצב מהיר עם ביט רוק “מתגלגל” קליל, בס מודגש, סינתים עדינים וקול גבוה מתכוון.
אהבה יכולה לכלול גם שחרור, גם אם זה כואב – ודווקא בזה יש יופי. הטמפו העליז מסתיר את העצב, אבל גם מציל אותו – לא נותן לו לשקוע בעצמו. ההפקה בוחרת לא להעמיס. היא נותנת לטקסט לנשום, ומדגישה את התחושה של מישהו שמסתובב בעולם בלי כיוון ברור, אבל בקצב נעים.