עברי לידר חותר כהרגלו לחדש ולהתנסות במוסיקה מחוץ לקופסה. אלבומיו מציגים התפתחות אמנותית, עם שינוי סגנונות והתנסות במוסיקה מהפשוטה ביותר ועד המורכבת. את אודיה הוא העלה על סיפון של  ספינת האלבום "חלק לא נפרד מאחרים" לשיר בסגנון דיסקו דאנס של פעם. יגידו שזה לא קוהרנטי לאלבום, אבל זה היופי של לידר – באקלקטיות, בחוסר ההיסוס לקחת סיכונים אפילו שמדובר במה שמבקריו יגידו – "חריגות מסחריות". גם השיר הזה מייצג אותו כאיש פופ מיומו.
הריקוד במועדון יכול להיות חוויה משחררת, במיוחד בהקשר רומנטי. התנועה לקצב המוזיקה מאפשרת להשתחרר מהחשיבה המודעת ולהתחבר לרגש ולתחושות הגוף. זהו רגע שבו אפשר לבטא משיכה, חיבור ואנרגיה משותפת בלי מילים, רק דרך מבטים, תנועות ותיאום אינטואיטיבי.הריקוד יוצר מרחב שבו אנשים יכולים להרגיש בנוח להיות הם עצמם, להשתחרר מהשגרה, ואולי אפילו לבנות אינטימיות ראשונית דרך הקרבה הפיזית והדינמיקה ביניהם. כשהאורות עמומים, הביטים חזקים והאווירה מחשמלת, זה יכול להרגיש כמו רגע של חופש מוחלט שבו הרגש גובר על ההיגיון. מצד שני, החוויה הרומנטית בריקוד תלויה גם במידת החיבור בין האנשים. יש רגעים שבהם הריקוד יכול להפוך ממשחק פלרטוטי לחוויה עמוקה יותר, שבה שני הצדדים מרגישים שהם בתנועה משותפת, מסונכרנים, בלי צורך במילים.
לאודיה יש מילים על הריקוד במועדון ההוא בלונדון, גם הריקוד על הספינה. חיים עכשיו, לא צריכה משהו אחר, נתנה לו לגעת לה בלב, רוקדים עכשיו לשירים של פעם.  יש מצב שבתוך השחרור היא תרגיש גם "עצובה", אבל זה בטל בשישים, מול "החיים עכשיו" במועדון. אודיה היא אמצעי להוציא לפועל שיר פופ קליט, שעברי לידר התאימו לסגנון ה"שירים של פעם". כזה הוא – פופ טוב שעובר לרחבות של עכשיו בקלילותו היפה.

עברי לידר – "חלק לא נפרד מאחרים" 

עברי לידר ואודיה רוקדת מול כולם

חושך לכולם יש את אותו הטעם
אמרתי פעם כשהייתי שיכורה מדי/ אני רוקדת מול כולם כמו ברק ורעם
חשבתי פעם, כשהייתי עצובה מדי
במועדון ההוא בלונדון לא צריך לישון / נתתי לו לגעת לי בלב כמעט
ניסיתי לא לבכות, הצלחתי קצת פחות כי / שלוש בלילה אני כמו כולם

רוקדים עכשיו לשירים של פעם / על הסיפון של ספינה בים
אני לא רוצה להפסיק עד שבא האור / שים עוד תקליט אני לא עוצרת
חיים עכשיו לא צריכה אחרת/ אני פה בפינה עד שיחליטו לסגור

אחרי חצות יושבת בסלון עם כוס של יין / 22 לא מתוקה מדי
אותה חולצה קצרה אותו חיוך מפעם / אבל מה הטעם? השקט פה רועש מדי

במועדון ההוא בלונדון הכל הרגיש נכון / נתתי לו לגעת לי בלב כמעט
תמיד אותו דבר זה מתחיל ואז נגמר כבר / שלוש בלילה אני כמו כולם

רוקדים עכשיו לשירים של פעם / על הסיפון של ספינה בים
אני לא רוצה להפסיק עד שבא האור / שים עוד תקליט אני לא עוצרת
חיים עכשיו לא צריכה אחרת/ אני פה בפינה עד שיחליטו לסגור
אולי הייתי שיכורה מדי / בלילות אני רוקדת עצובה מדי
אתה נוגע לי בלב אבל זה לא כדאי / וזה גדול עליי

רוקדים עכשיו לשירים של פעם / על הסיפון של ספינה בים
אני לא רוצה להפסיק עד שבא האור / שים עוד תקליט אני לא עוצרת
חיים עכשיו לא צריכה אחרת/ אני פה בפינה עד שיחליטו לסגור

עברי לידר פייסבוק