עמיר בניון הוא מהקולות הבולטים, הייחודיים והרגשיים ביותר במוזיקה הישראלית בעשורים האחרונים. ניתוח המוזיקה שלו – הן ברמה הטקסטואלית והן ברמה המוזיקלית – מגלה עומק רגשי, חיפוש רוחני, מורכבות אישית ויכולת נדירה לחצות גבולות של ז'אנר, מגזר ורגש.
בניון הוא אחד האמנים ששברו את החיץ בין מוזיקה מזרחית למוזיקה ישראלית. בשירים שלו הוא עושה שימוש מובהק במקצבים מזרחיים (סולמות מקאמיים, רבעי טונים).לצד הפקה מערבית: פסנתר, גיטרה אקוסטית, הרמוניות מערביות. התוצאה: צליל אישי מאוד, שמרגיש גם שורשי וגם אוניברסלי.
הוא ניחן בקול חד־פעמי בעל מנעד רגשי עצום – יכול לעבור מלחש לבכי לצעקה – תוך שורה אחת. הקול הוא לא רק כלי מוזיקלי אלא נושא משמעות בפני עצמו: הוא "כואב", "נאבק", "מתפלל".
השירים שלו לעיתים חורגים מהמוסכמות של פזמון-בית. שינויי סולם פתאומיים – משרתים את הדרמה הרגשית. ה=בביצועים שלו יש תחושה של תפילה או וידוי.
בעיבודים הוא נע בין מינימליזם לתזמור עשיר- שזה משרת את הדרמה. השימוש בכלי מיתר, מזרחיים (עוד, כינור ערבי) מבליטים את האלמנט הרוחני.
מרבית שיריו כתובים בעברית נגישה, ישירה, אך מלאה רגש, כאב וחסד: "בצבא הכי חזק שבעולם/ אלחם למענך/ את התקווה האמיתית שבחיי/ שואב אני ממך/ בבקשה, לעולם היי מחייכת/ כשאת נעצבת/ אני כמו לא קיים"
("כשאת עצובה"). אין בשיריו יומרנות ספרותית, אך יש עומק פיוטי- "עצרי עכשיו, עצרי מלכת/ לא אל תלכי אני עוד לא מוכן,/ להתעורר כשאת אינך לידי./ עכשיו זה שלכת…/ וזה תמיד דומה ואני לאן אלך?" (שלכת")
בניון לא "מייפה" את הרגש: הכאב נוקב, הזעם גלוי, הפחדים שקופים. גם כשהוא מדבר על אהבה – זה לא אהבה של קלישאות, אלא עמוקה, שבורה, לעיתים כואבת – "אני שקוע בנסתר שבך אוהב מה שגלוי
אני עבד לחוכמה שלך ואין בך כלום שפוי איזה מזל איתך" ("ניצחת איתי הכל")
עמיר בניון שר חוויה רגשית־רוחנית דרך טקסטים ומוזיקה. החיבור בין הקול המיוחד, העיבודים המדויקים, והטקסטים הנוקבים – יוצר חוויה של אמת גולמית. כמו נביא רחוב, לעיתים הוא בוכה, לעיתים מטיף, ולעיתים פשוט מתפלל. המוזיקה היא הכלי, אבל היא אף פעם לא "יפה לשם יופי" – היא משרתת את המסר, את הכאב, את האמת.
צילומים: מרגלית חרסונסקי
עמיר בניון 20 השירים הגדולים – ניצחת איתי הכל
נעמי ועמיר בניון – סופה
