הטירוף, השיגעון עוד בוער לה בלשון. עכשיו – צער הלב. " לפעמים צריך לתת ללב פנים", שרה ענבר זיגדון. שורה שלא תמצאו בשירי שברון אהבה שכיחים. וגם: "לדעת להגיד מילים/ לא לפחד להיות עצוב/ להשלים לאהוב את הבפנים/ צלקות הופכות פנינים/ מה שנשבר פתאום אסוף".
מילים יפות של שיכנוע עצמי, ניסיון לריפוי הנפש, לתת להגיון לעצור את הסחף הרגשי.
לענבר זיגדון אין חלק בכתיבת השיר, אבל היא קירבה אותו אליה כאילו היה לה חלק בכתיבתו. הקול המסתלסל, הטון המתכוון מעניקים לשיר עוצמה ויופי, מוסיפים מימד וחצי לאיכותו.
ייחודו של הביצוע בעידונו. מעט זמרים/ זמרות יודעים לאפק ולהפנים, להישמע אותנטיים בלי כוח ודרמות. המנגינה – ייחודית, העיבוד עוטף ואינו מאפיל. המוסיקה נשמעת כמו קלאסיקה ים תיכונית (מזכירה שירים יווונים מובחרים), מהסוג שאתה מאמץ לרשימות החובה שלך. לאהוב את הבפנים של ענבר זיגדון.
ענבר זיגדון – לפעמים
ענבר זיגדון – לפעמים מילים:
תסתכל לתוך עיני/ איך אתה כבר בלעדי שנתיים/ הימים עוברים מהר תגיד האם אתה זוכר שפתיים
הטירוף השיגעון עוד בוער לי בלשון כמו פעם/ כשזרקת לי מילים תקוות שבורות ומנעולים בלי טעם
והלב שוב מקבל מכה/ לפעמים צריך לתת ללב פנים/ לדעת להגיד מילים/ לא לפחד להיות עצוב
להשלים לאהוב את הבפנים/ צלקות הופכות פנינים/ מה שנשבר פתאום אסוף
תסתכל על שמי העיר/ מי ידע אז להזהיר לברוח/ הלבד תופס מקום מנפץ לי ת׳חלום ברוח
כשהלב שוב מקבל מכה/ לפעמים צריך לתת ללב פנים/ לדעת להגיד מילים
לא לפחד להיות עצוב/ להשלים לאהוב את הבפנים/ צלקות הופכות פנינים/ מה שנשבר פתאום אסוף
