בפנים היא נשארה הילדה הקטנה שלו. שירה מרגלית שרה שיר מפעים על אבא – חשיפה אינטימית מעומק הלב שכורכת התוגה באושר. האהבה של בת לאביה יכולה להיות אחת החוויות העמוקות והמשמעותיות ביותר בחייה. כאשר בת אוהבת ומעריכה את אביה, היא עשויה לרצות לדמות לו – בין אם בתכונותיו, בערכיו, או באופן שבו הוא מתנהל בעולם. זה קורה לעיתים קרובות כשאב משמש דמות חזקה, חיובית ומעצימה בחייה של בתו. אם הוא חכם, חזק, רגיש או מצליח, היא עשויה לרצות לאמץ את תכונותיו.
לפי השיר – לא דומה לו. מצד שני, גם רצון בלתי מודע לקבל את אהבתו והערכתו – מתוך מחשבה שאם היא תהיה דומה לו, הוא יראה בה את עצמו ויתגאה בה יותר.
כאשר הרצון לדמות לאב נובע מקשר רגשי עמוק והערכה אמיתית הוא יכול להיות מקור לכוח ולהשראה בחייה.
שירה מספרת את הסיפור שלה ושל אבא שלה במהלך חושפני בלחן ובקצב שמתפתחים לעוצמת רגש שמדייקת את מה שעבר ועובר עליה לעומק בצורה הכי אותנטית. לדייק רגש במוזיקה זה אחד האתגרים הגדולים והמרתקים ביותר ביצירה. זה דורש שילוב של אינטואיציה, והבנה עמוקה של החיבור בין צליל לרגש. בשיר הזה שירה גורמת להרגיש בדיוק את מה שהיא מרגישה. כשזה מצליח – הרגש הופך אוניברסלי.
*** שירה מספרת על הקשר עם אביה: "אמא שלי נפטרה לפני 8 שנים. מאז אני צריכה להתמודד יום יום עם מי שאיבד את אהבת חייו, אחרי שעשה הכל כדי להציל אותה. הדבר הכי קשה – להיות גם אמא וגם אבא. אבא שלי ואני אנשים מאוד שונים, עד היום אני מחפשת את הקשר מחפשת את עצמי בו או אותו בי. ברגעים הקטנים שבהם אני מוצאת את הדמיון, אני בת האדם המאושרת בעולם. לפעמים אני מרגישה לא ראויה לו, ולמרות השוני העצום בנינו ולמרות שתפיסות העולם שלנו כל כך שונות, הוא תמיד גרם לי להרגיש כמו הילדה נערה והאישה הכי חזקה בעולם"
צילום: גיא לוי
שירה מרגלית העיניים הכחולות שלך
אני זוכרת /יום שבת של קיץ/ תותים עם קצפת
אתה מחזיק אותי חזק/ אני צוחקת/ אני יודעת שאתה שומר עליי
אביב גפן/ כל הדרך מנתניה לכנרת/ אתה כזה זייפן/ אז איך אני זמרת
ולא שאלתי את עצמי בכלל מתי
אני אבין אנחנו לא אותו דבר/ אני מבזבזת את היום
אתה חוסך לי למחר/ הבנתי שביננו המרחק הרבה יותר קצר
ברגע ששמעתי את הלב שלך נשבר
למה לא קיבלתי/ את העיניים הכחולות שלך
בא לי לפעמים להיות/ טיפה יותר דומה לך
ואבא שלי, אתה ואני/ שונים אבל בוכים אותו דבר
גדלתי אבל עדיין בפנים/ נשארתי הילדה הקטנה שלך
אני שומרת/ את כל המכתבים שכתבת למזכרת
תמיד אותן 3 שורות ביום הולדת/ חוסך מילים
אז איך תסביר/ שהבת שלך יצאה כזו חופרת
איך אני זוכרת/ עושה כאילו אתה חזק/ אני נשברת
כשאמא לידך לאט לאט נגמרת
אתה שמרת על אוויר גם בשבילה
הבנתי שאנחנו לא אותו דבר
אני מבזבזת את היום/ אתה חוסך לי למחר
הבנתי שבנינו המרחק הרבה יותר קצר
ברגע ששמעתי את הלב שלך נשבר
למה לא קיבלתי/ את העיניים הכחולות שלך
בא לי לפעמים להיות/ טיפה יותר דומה לך
ואבא שלי, אתה ואני/ שונים אבל בוכים אותו דבר
גדלתי אבל עדיין בפנים/ נשארתי הילדה הקטנה שלך
הזמן איתך עובר מהר מדי
אני צריכה/ לגדול כדי שתוכל ליפול עליי
אני עוד לא מוכנה לפעם האחרונה
שתתקשר ותדאג לי כשאני לא עונה
עוד חיבוק ממך/ תגיד לי שאתה גאה בי גם
גם אם לא קיבלתי תעיניים הכחולות שלך
ואבא שלי, אתה ואני/ שונים אבל בוכים אותו דבר
גדלתי אבל עדיין בפנים/ נשארתי הילדה הקטנה שלך
