קורין אלאל גלי עטרי אין לי ארץ אחרת

אין לי ארץ אחרת, ארץ פלאים, ארץ מרדף או ארץ אוכלת יושביה

עם איזו ארץ ישראל אתם מזדהים  בשירים? זו של "אין לי ארץ אחרת"  של אהוד מנור, " ארץ הפלאות" של יורם טהרלב, ארץ הניגודים של  ב"מרדף" של ירון לונדון או של "שיר ארץ" של נתן יונתן עם רביד פלוטניק?

שירי ארץ ישראל
/5

גלי עטרי וקורין אלאל התייצבו בלב ההפגנות, על הבמה שברחוב קפלן בתל אביב, וביצעו יחדיו את השיר "אין לי ארץ אחרת". עטרי ביצעה את השיר במקור בשנת 1986, למילותיו של אהוד מנור, שהתייחס בשיר לאחיו יהודה, חלל צה"ל. אלאל, שהלחינה את השיר, הצטרפה בשירה, וכמוה עשו עשרות אלפי מפגינים מרוגשים עם דגלים בידיהם, שביקשו לא לשתוק, "כי ארצי שינתה את פניה לא אוותר לה, אזכיר לה, ואשיר כאן באוזניה עד שתפקח את עיניה".
קוראי "ידיעות אחרונות" וגולשי ynet בחרו ב"אין לי ארץ אחרת" כשיר של המדינה במלאת לה 75. עם איזו ארץ ישראל אתם מזדהים  בשירים? זו של "אין לי ארץ אחרת" של אהוד מנור, "ארץ הפלאות" של יורם טהרלב, ארץ הניגודים של  ב"מרדף" של ירון לונדון או של "שיר ארץ" של נתן יונתן? אני בוחר ב"שיר ארץ" בביצוע המחאה המרטיט של רביד פלוטניק העולה על כבישי המחאה של 2023, ולא בזה המדוכדך-כואב-מזדהה של חוה אלברשטיין. 
שירי ארץ: את "עוד לא תמו כל פלאייך" כתב יורם טהרלב על ארצנו הקטנטונת והיפה, אדמתה ומעיינותיה וחורשותיה, שיר אהבה למולדת ולארץ.  טהר לב כתב את השיר, בהתרפקות אמיתית. השיר מלא התפעמות ורוך, ועם זאת גם חרדה, עצב וגעגועים לזמנים שחלפו, לימים של טוהר ותום ביחסים שבין העם למולדתו.
השיר מתבסס על  פסוק מתהילים: "פתחי לי שעריך, אבוא בם אודה יה". (בתהילים כתוב: "פיתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה יה")  השיר נוגע בנופי הקיבוץ, במראות ובריחות של רעיית הצאן (*): "נביאה בבגדינו את ריח הכפרים/ בפעמון לבנו יכו העדרים"... הארץ מואנשת כדמות אישה. בבתים הראשונים היא מתוארת באמצעות רמיזות ודימויים ארוטיים כאהובה וככלה, ואילו בפזמון החוזר היא אם ובת. על פי התיאור היא יפיפייה, אך גם דלה: יחפה, בלי כתונת, ללא תואר, היא רבת פלאים, אך פלאיה נתונים בסכנה.  בשיר קיים מתח בין שני ניגודים: מצד אחד יש פלאים רבים בארץ האהובה, אבל ההקדמה "עוד לא תמו כל… " מצביעה על תהליך שלילי, שבו הפלאים הללו הולכים ואוזלים.

נתן יונתן תיאר את הארץ ב"שיר ארץ" בעירוב של הנוקב והמנחם, הרע והטוב – אוכלת יושביה, לפעמים אוכלת עצמה, מלוחים כבכי חופיה, וגם "מתקו לה רגביה" וסביוניה ששבים כל אביב לכסות קמטיה…
ארץ שיושביה היא אוכלת/ וזבת חלב ודבש ותכלת/ לפעמים גם היא עצמה גוזלת/ את כבשת הרש./ ארץ שמתקו לה רגביה/ ומלוחים כבכי כל חופיה/ שנתנו לה אוהביה/ כל אשר יכלו לתת.
שב החצב לבן לפרוח/ שם בדרך יחידי/ והיסמין ישיב ניחוח/ שדות הזמן שלה האבודים./ / ארץ שמתקו לה רגביה/ ומלוחים כבכי כל חופיה/ שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת.
מכירים את גרסתה הנוגה של חוה אלברשטיין, אבל חייבים לשמוע את האינטרפרטציה הדרמטית של רביד פלוטניק (נצ'י נצ') המלווה בהלמות תופים המעניקה לשיר ממד מחאתי אפוקליפטי משהו. עיבוד מצמרר של עומר מור, רביד פלוטניק, טל הפטר. איזו פרשנות מצמררת! זו הגרסה שלי במלאת 75 למדינה. עולה על כבישי המחאה כאזעקת מלחמה. 

ירון לונדון מתייחס לניגוד הטראגי בו שרויה הארץ בשיר "מרדף": הארץ הזאת, לפי ירון לונדון, היא זבת חלב ודבש רק למראית עין, ולמעשה הדם – דמנו – זורם בה לא פחות מאשר הדבש המובטח. המחצבים הנפלאים שאפשר למצוא בקרקעות הארץ הזאת הינם סמל להכרח המתמשך להתקיים על חרבנו, ולא סמל לשפע ולברכה. אין בארץ שקט, כי אם מרדף אינסופי אחר השקט, שמאחר להגיע.
"ארץ טובה שהדבש בעורקיה/ אך דם בנחליה כמים נוזל/ ארץ אשר הרריה נחושת/ אבל עצביה ברזל/ ארץ אשר מרדפים קורותיה,/ אלפיים דפים ועוד דף/ עד שנשרף/ עוד מעט כל חמצן ריאותיה/ בגלל מרוצת המרדף"

"אין לי ארץ אחרת" של אהוד מנור מוצג כשיח המפרט את ה'אני מאמין' של דובר השיר, הצהרה הנוגעת בשורשי הקיום הישראלי ומנסה לענות על השאלה  – למה לחיות במקום הזה? – "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת"  מצב של חוסר ברירה. מנור בחר בדבר ייחודי הנוגע גם למהותו ככותב שירים כדי לתאר את הקשר לארצו – השפה העברית, "רק מילה בעברית חודרת".
בעוד שבבית הראשון של השיר שררה נימה של חוסר ברירה ופסיביות ביחס למצב, הבית השני מתייחס לעצם הקיום:  "ארצי" אומר הדובר "שינתה פניה". כתוצאה, הוא אינו מוכן לשתוק יותר, מהאיום החיצוני ('אדמה בוערת', 'גוף כואב' – דימויים שנקשרים לקרב ומלחמה) עובר מנור למלחמה פנימית – בין הארץ של פעם לארץ החדשה, הארץ "שינתה את פניה" – היא הולכת בעיניים עצומות לכיוון  שלילי, ועל כך הוא נחוש לומר: "לא אוותר לה/ להזכיר לה, / ואשיר כאן באוזניה / עד שתפקח את עיניה". הוא מתנה את תחושת השייכות שלו לארץ בחזרתה להיות כפי שהייתה נכונה להבנתו, ועד שתחדש ימיה כקדם.
חברו את ארבעת השירים ותקבלו את הארץ הזו על פניה השונות, המופלאות, הכואבות, הסותרות, הטראגיות. 

קורין אלאל גלי עטרי – "אין לי ארץ אחרת", מועדון בארבי 2016

שלומי שבת, ירדנה ארזי, נרקיס , לירן דנינו – עוד לא תמו כל פלאייך

יסמין לוי שיר ארץ

רביד פלוטניק- שיר ארץ (עם טל הפטר)

חוה אלברשטיין – מרדף

קורין אלאל פייסבוק

גלי עטרי פייסבוק

שיתוף ב facebook
share

1 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

1 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן