הרגש רץ לפני הזמרת. לא תמיד זו מעלה. אבל שירי מיימון ידעה להשתמש בו כשהמשיכה אז (2006) בקו  בו החלה ב"כוכב נולד", שהוא כמה לא מפתיע קו המחשבה של מחברי השיר הזה,  שראו בעיניים שלהן הרבה דוז פואה באוריינטציה אירוויזיונית.
עם, זאת, נולד כאן פופ מהסוג המנצח, במיוחד המעבר ל"לילה בא לאט הזמן נעצר", שמזכיר פראזה נוסח ברט באכארך.
הטקסט-חריזה של ארונבייב-שחר שבלוניים, אבל מי מקשיב לטקסט באירוויזיון. ככה שבשורה התחתונה – אם לא היו שולחים את השיר הזה, זו הייתה פשוט פדיחה.  טוב שהציבור לא בחר אחד מהגימיקים האלה בעברית-אנגלית-ערבית. בדהירה הזו שלה, מיימון עוד תהיה סלין דיון הישראלית. מכל מקום, השיר שירת נפלא את הקריירה העתידית שלה. שקט שנשאר וגם גדל.

שירי מימון השקט שנשאר

הייתי כעיוורת לאור היום/ מרוב ההגיון לא נשאר מקום
רועדת לידך והסם שבי עוד לא נגמר/ נושמת לי ממך והטעם כבר מר.
המבט אחר והקור חודר/ אתה מסתתר, את גופי שובר
המבט אחר והקור חודר/ איך עוד יום עובר בלי נשימה.
לילה בא לאט, הזמן נעצר/ לילה ואתה השקט שנשאר
רגע אחד נופלת איתך בסוף המשחק.
בערב שוב חומקת מהרחוב/ מתוך האפילה מנסה לחשוב עוד קצת עליך
עוברת עוד דקה ארוכה שמרגישה כמו נצח
וריק בלעדיך.
המבט אחר והקור חודר/ איך עוד יום עובר בלי נשימה. / לילה בא לאט…