הקונספט של זאפה בסלון בימי קורונה הוא מיינסטרים של הרדיו המתיידד. 25-30 דקות של תנו להתרגש בכורסה, לא להירדם. חשבתי להוציא את המבקר שבי לחל"ת, אבל הרגלים קשה לשנות. שירי מימון לא עשתה לי את זה. אין כאן אכזבה. יש השלמה עם ידיעה מראש. לא ייחודית, נשארת במקומות, שהיא כבר ביקרה בהם. הדרמה שהיא מנסה לייצר מתקתקה מדי, לעיתים יש הרגשה של גבול הצעקנות. כזמרת –  מימון לא מגלה דבר חדש על עצמה. הביצועים ברובם מתייפייפים, אינם חותרים לעומק.
זמרת טובה, תפקיד ראשי במחזמר 'שיקגו', שופטת מבוקשת בתוכנית ריאליטי מוסיקה. אבל מה בדיוק הקו המוסיקלי שלה? שירי מימון עדיין נמצאת במחזמר של עצמה, שרה מלודרמות שנשמעות  מופרכות משהו, לא אומרת דברים מתוך העולם שלה.

שירים: נשימה, זכוכיות, השקט שנשאר, יותר טוב לסלוח, לאן שלא תלכי, ויטני, חלק ממך.

למרו;