"כבר שנה ונותרנו מעט", כתב חיים גורי כשנה לאחר פרוץ הקרבות במלחמת תש"ח. השימוש בלשון רבים קיים גם ב"הרעות נשאנוך בלי מילים אפורה עקשנית ושותקת" ומדגיש את תחושת הקולקטיב, האחווה והרעות בין הלוחמים, זאת לעומת שירים עבריים רבים אחרים המדגישים דווקא את האבדן האישי כגון "אנחנו שנינו מאותו הכפר".
השיר מייצג את האידאלים החברתיים של תקופת תש"ח – ההקרבה למען המולדת, הדאגה של הפרט לכלל, אחוות הלוחמים ובעיקר מבליט את זכרם וקדושתם של הנופלים, המשפט "נזכור את כולם", המופיע בפזמון השיר, הפך מוטו המרכזי של הנצחת חללי צה"ל. הרעות המקודשת בדם – מלילות האימה הגדולים – נותרה בהירה ודולקת מטראומת אימת המלחמה.
את השיר ביצעו במקור להקת הצ'יזבטרון עם גדעון זינגר כסולן. בהמשך גם להקת הנח"ל, שושנה דמארי ויהורם גאון. לקראת חגיגות ה-60 למדינת ישראל נבחר השיר בגלי צה"ל, על ידי חיילי צה"ל כשיר העברי האהוב ביותר, בהקדימו את "ירושלים של זהב". בשנת 2000 הקליטה פוליאנה פרנק באלבומה "אחרי הציונות על שפת הים" את השיר בעיבוד חדש שבו הבליטה יותר את תחושות האסון, האימה והאובדן האישי הגלומות בטקסט מאשר נימת ההרואיות שאיפיינה את שירת הלהקות הצבאיות.
עַל הַנֶּגֶב יוֹרֵד לֵיל הַסְּתָו
וּמַצִּית כּוֹכָבִים חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
עֵת הָרוּחַ עוֹבֵר עַל הַסַּף
עֲנָנִים מְהַלְּכִים עַל הַדֶּרֶך.
כְּבָר שָׁנָה. לֹא הִרְגַּשְׁנוּ כִּמְעַט
אֵיךְ עָבְרוּ הַזְּמַנִּים בִּשְׂדוֹתֵינוּ.
כְּבָר שָׁנָה, וְנוֹתַרְנוּ מְעַט
מָה רַבִּים שֶׁאֵינָם כְּבָר בֵּינֵינוּ.
אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם:
אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר –
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם
לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ.
אַהֲבָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּדָם
אַתְּ תָּשׁוּבִי בֵּינֵינוּ לִפְרֹחַ.
הָרֵעוּת נְשָׂאנוּךְ בְּלִי מִלִּים
אֲפֹרָה עַקְשָׁנִית וְשׁוֹתֶקֶת
מִלֵּילוֹת הָאֵימָה הַגְּדוֹלִים
אַתְּ נוֹתַרְתְּ בְּהִירָה וְדוֹלֶקֶת.
הָרֵעוּת, כִּנְעָרַיִךְ כֻּלָּם
שׁוּב בִּשְׁמֵךְ נְחַיֵּךְ וְנֵלֵכָה
כִּי רֵעִים שֶׁנָּפְלוּ עַל חַרְבָּם
אֶת חַיַּיִךְ הוֹתִירוּ לְזֵכֶר.
וְנִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם…
