איך מצליח השיר הזה לצלוח כ-1,000 שנה ולזכות לכ-8 גרסאות בתקופתנו. הפיוט חובר על ידי דונש בן לברט, בן המאה העשירית, שנחשב לחלוץ שיטת המשקל הכמותי בשירה העברית בימי הביניים. ככל הנראה מדובר בפיוט השבת המולחן ביותר בהיסטוריה, בין היחידים שאומץ ע"י כל קהילות ישראל, חוברו לו עשרות לחנים, לחנים אשכנזיים וספרדיים.
אני תמיד ממתין לביצוע של שלמה בר והברירה הטבעית שלו, שהופיע לראשונה ב"אלי שורשים" (1979), והגיע גם לערב הפיוט הגדול בהיכל התרבות בדואט עם ליאור אלמליח – בחיבור סוער של הפיוט עם האנרגיה, האקסטזה והטמפרמנט של בר.
איך מצליח המוסיקאי והזמר המודרני לחבור לפיוט בעל לשון לא קלה לפיצוח? לא בטוח שיש לי תשובה פשוטה לשאלה. ואולי על משקל השיר – החבירה היא מעין קריאת דרור של האדם המודרני לחפש את מקורותיו, לגעת ביפי ובמסתורין המילים של הפיוט.
דרור יקרא עם שלמה בר וליאור אלמליח
דרור יקרא לבן ולבת
וינצרכם כמו בבת
נעים שמכם ולא יושבת
שבו נוחו ביום שבת
דרוש נוי ואולמי
ואות ישע עשה עימי
נטע שורק בתוך כרמי
שעה שוועת בני עמי בני עמי
דרך פורה בתוך בצרה
וגם בבל אשר גברה
נתוץ צרי באף עברה
שמע קולי ביום אקרא
אלוהים תן במדבר הר
הדס, שיטה ברוש תדהר
ולמזהיר ולנזהר
שלומים תן כמי נהר
דרור יקרא
תגובה אחת
שלמה בר חבר יקר ערך
אומן בכישרונותיו ומקורי בטעמו
איש התפילה והשלום. מיוחד.