שלמה גרוניך דני רובס - עכשיו זה שנינו

עכשיו זה שנינו

גרוניך רובס

הליקון
4.5/5

כששלמה גרוניך ודני רובס חברו לערב חד פעמי במסגרת פסטיבל הפסנתר בת"א, הרמנו שתי גבות ושאלנו – הכיצד? מה לו ולו?  אחרי ששמעתי את האלבום המשותף, הורדתי את הגבות ורשמתי לעצמי: צריך לתת קרדיט למוסיקאים שמנסים להיפגש באמצע הדרך למרות שהמוסיקה שלהם נשמעה כמו שני קווים מקבילים.
אין ספק: גרוניך ורובס עשו מאמץ גדול להראות שלדואט יש פוטנציאל ערכים מוספים, לעיתים מלהיבים, במיוחד בשירים שזכו לעיבודים אטרקטיביים, לאלתורים בין פסנתר לגיטרה, שירים כמו "עכשיו זה שנינו", "שומקום", "ציור", הסיום של "נואיבה".
גרוניך ורובס מצאו את המקומות בהם ניתן להרחיב את גבולות השירים, להעניק עוצמה ווקאלית ("רכבות") לייצר אינטרקציה יפה בין השירים שלהם ("נוסעת בעקבות האהבה/ אחרי שנסעת", "מכתב קטן/ אל נא תלך"), לתבל בעיבודים אקזוטיים כמו בלו גראס ורגטיים בשיר "שירים פשוטים".  שרים זה את זה, תורמים זה לזה בפרשנות, בעיבודים, באלתור. תחזיקו אותי חזק שלא אומר טובים השניים, אבל מה שנכון נכון.

שירים: אנ'לא פוחד כבר מכלום, עכשיו זה שנינו, פנים ושמות, שומקום, נוסעת בעקבות האהבה/ אחרי שנסעת/ בנאליה לפני השקיע, משהו חדש מתחיל, ציור, בדרך אל האושר, רכבות, איך הוא שר, שירים פשוטים, לא נרדמת תל אביב/ סימפטיה, מכתב קטן/ אל תלך, נואיבה, הנה אני עף

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות