כוכבים ואור משמשים לעיתים קרובות כמטפורות בהקשרים רבים ושונים, בזכות הקונוטציות החיוביות והסמליות החזקה שהם נושאים. הצפי להם הוא המוטו של אביב בכר בשיר הזה, המוצף עצב, אבל גם העצב הזה מואר מוסיקלית באור מיוחד ואף זוכה לאיזושהי מטפורה מרככת במילים: "העצב כמו שמיכה/ בא, מכסה אותי/ אני מרשה לו לעטוף".
אם ריכוך מענג – זוהי המנגינה הנוגה שמכילה את הערגה הדקה. העיבוד ברוח המזרח מוסיף יופי מזוכך שנגע במקומות אליהם מייחל בכר. שלוש דקות של שמשדרים את הפנים בצלילים שעוטפים אותך כמו שמיכה רכה, אם להשתמש בלשון השיר. זהו בכר של מוסיקה ראשונית אישית מלודית מזככת להפליא שמתנגנת על ידי מיתרי ליבו.
אביב בכר גרם שמחה
עדיין לא מצאתי בי שמיים/ ולא כוכב שיסמן לי/ איפה הצפון שלי בינתיים
מזמן שלא נפתח חלון/ אצלי בלב יש חור שחור
רק שידליקו אור אני אצא
ולפעמים העצב כמו שמיכה/ בא, מכסה אותי/ אני מרשה לו לעטוף
ואין בי גרם שמחה/ אבל אני יודע שבסוף/ לכל דבר יש סוף
וכשידליקו אור הכל יחלוף ויעבור/ מחר אני אחזור/ אני אחזור
איך הימים זורמים לאט כמו מים/ ונחלים באים לים
אני מרגיש כמו טיפה נודדת/ מנסה לשחות איתם
באמונה בכוונה/ אולי עוד השנה/ יהיה לי טוב
ולפעמים העצב כמו שמיכה/ בא, מכסה אותי
אני מרשה לו לעטוף/ ואין בי גרם שמחה
אבל אני יודע שבסוף/ לכל דבר יש סוף
וכשידליקו אור הכל יחלוף ויעבור
בסוף אני אחזור/ אני אחזור
