נו די לקפיצות, די לטרלול. אביהו פנחסוב חוזר סוף סוף לשפיות. הבדרן מסיר מסכה. הוא כתב שיר של פטריוט ציוני נרגש. יוצא מלב שבור, מדם ליבו. חובר להיסטוריה המשפחתית והלאומית על קצה המזלג כדי לשיר "כולנו פה ביחד". המוסיקה הזו מתבטלת הקלישאה. היא מעצימה.
מתחיל בצליל אקוסטי אתני מתובל, שירה שיוצאת ממקום שמתחת למיתר השירה. משדר רצינות ועומק. התזמור העשיר, קולות הרקע, תרועת החצוצרה מגבים חזק את הדרמה ומניעים אותה. זהו אביהו פנחסוב שלא הכרנו, דרמטי ונסער. אני מאמין לו. השאלה האם הרצינות הופכת לנחלת – אינה רלוונטית נכון לעכשיו. מטמורפוזה? לא הייתי פוסל על הסף.
אביהו פנחסוב: "השיר מוקדש לכל גיבורים שעזבו הכל באמצע החיים, מכל קצוות הארץ והעולם, והתייצבו תוך כמה שעות, על דעת עצמם בלי שביקשו מהם, בשביל להגן עלינו. לאלה שנסעו לבד עד סוף העולם עם הרכב הפרטי שלהם, להציל אנשים בלב האש. לאלה שנשארו לבד שעות בקיבוצים בלי גיבוי או עזרה, והגנו בגופם על היקרים שלהם"
אביהו פנחסוב והתזמורת האנדלוסית אשדוד עם מעמי
עכשיו הלב שבור ולא יודעים לאן/ בכינו כל הלילה כאב שלא נגמר
השמש העולה תאיר עולם חדש/ הבטחנו לעצמנו ללמוד מהתחלה
עכשיו צריך תכח עכשיו צריך אקסטרים/ לבנות הכל ביחד מחלומות שבורים
יש כוכבים בבית לובשים מדים של זית/ יוצאים למלחמה חוזרים אומרים תודה
יש אנשים שהם כמו דם מדמי/ ויש אנשים שהם כמו עם מעמי
הלכנו במדבר ביחד אלף שנה/ עכשיו כולנו פה ביחד
כולם רוצים למעלה/ כולם רוצים מזל/ על אדמה שווה/ בונים שבילי תקווה
אני בבינימינה יושב קרוב לאמא/ למנגינה של סבא/ שבא לפלסטינה
יש אנשים שהם כמו דם מדמי/ ויש אנשים שהם כמו עם מעמי
הלכנו במדבר ביחד אלף שנה/ עכשיו כולנו פה ביחד רק בשבילה
