רבות מהבלדות הגדולות של הג'אז נמצאות ברשימות הג'אז סטנדרטס, Jazz standards – יצירות שהפכו חלק חשוב ברפרטואר המוסיקלי של נגני הג'אז בכל השנים.
מוסיקאי ג'אז גדולים מוכרים יותר כנגנים-מבצעים מאשר מלחינים. חלקם – כתבו בלדות ג'אז. קחו מוסיקאים כמו הגיטריסט ג'אנגו ריינהארדט, נגן הסקסופון בריטון ג'רי מאליגן, החצוצרן לואיס ארמסטרונג, גאון הפסנתר טלוניוס מונק.
במהותה בלדת הג'אז מקרינה אינטימיות לירית ומלודית, מנוגנת בטמפו נינוח. ברוב בלדות הג'אז האינסטרומנטליות, יכולים לשמוע סיפור למרות שהן חסרות מילים וקול מזמר שמספר את הסיפור. לסטר יאנג, נגן הסקסופון טנור האגדי אמר שהכרת המילים עזרה לו ליותר את "מצב הרוח הנכון". פרנק סינטרה סיפר כי הוא למד לשיר ג'אז מהקשבה לטומי דורסי מנגן טרומבון.
לא כל בלדות הג'אז נכתבו ע"י מוסיקאי ג'אז. רבות נכתבו למחזות זמר בברודווי ולסרטים המוסיקליים של הוליווד או משתייכות למה שנקרא "ספר השירים האמריקני הגדול" – Great American Songbook, הקנון של רוב השירים של מוסיקת הפופ האמריקנית הקלאסית וגם הברזילאית (הבוסה נוסה). המכנה המשותף – הן הפכו ברבות השנים לג'אז סטנדרט'ס ומנוגנות ע"י נגני ג'אז.
(John Coltrane-Naima (1965
Round Midnight – Miles & Monk at Newport
Charles Mingus – Goodbye Pork Pie Hat
Chet Baker – Almost blue
Charles Mingus – Mood Indigo
John Coltrane – Naima
Coleman Hawkins – Body & Soul
Dexter Gordon, Willow Weep For Me
Lee Morgan, I Remember Clifford
Summertime – Joni Mitchell & Herbie Hancock
Jay Jay Johnson – Time After Time
Lush Life – Billy Strayhorn – Chick Corea
Dexter Gordon- Darn That Dream