אבימאיר צור מייחל לגשם כדי לנסות להיחלץ ממצוקה. השימוש ב”גשם” כמטפורה נועד בד"כ למצב נואש . הגשם מסמל לעיתים קרובות ייאוש, עצב או מצוקה נפשית, בגלל האווירה הקודרת שהוא יוצר. בשיר הנוגה הזה הוא מבוקש לטיהור רוחני והתחדשות, מסמל הזדמנות לנקות את העבר ולהתחיל מחדש. הוא מייצג את התקווה שהקשיים הנוכחיים יובילו לפריחה בעתיד. אבימאיר נצמד חזק לגשם אבל מפריז בשימוש מטפורי – הים שלו נדם, הרחובות יבשים. טיפ לכתיבה יוצרת : אל תנסה בכוח להיות "משורר".
הבנאדם בדאון. כבר שנה שהוא לא בוכה, אין סיבה קונקרטית למצבו הנפשי, אבל המוסיקה הזו היא תחליף לעומק התחושה. אבימאיר שר את הבלדה בקצב איטי ומתון, המקנה לשיר אווירה מהורהרת בטון עצוב ומלנכולי בהרמוניה עשירה המוסיפים עומק רגשי.
הבעיה – אין מאחורי המילים נושא ברור כמו אובדן, געגוע או אהבה נכזבת. בדף המידע שהגיע עם השיר מסביר אבימאיר, שהתחושה המדוכדכת נובעת מכך, שהעולם סביבנו השתגע – ילדים נלקחים מבתיהם, אימהות צועקות ברחובות שיחזירו להן את הבנים, ואלוהים כאילו מביט מלמעלה ושותק. איפה הדברים האלה בשיר?!
אבימאיר – גשם
אבימאיר גשם
כבר שנה שאני לא בוכה/ ולא הכל חלק
משהו תקוע בחזה/ משחק עם המרחק
יוצא לרוץ אל תוך עצמי / ולא מגיע לעולם
חוצה ת׳עיר לצד שני/ היום אנ׳לא נלחם
כל הרחובות כבר יבשים/ שמים בלי ענן
הלב שלי על מאה ארבעים/ ירח נעלם
גשם בוא רד על העולם/ גשם בוא שטוף אותי איתם
אני כמו טיפה בים/ אבל הים שלי נדם
כבר שנה שאני לא בוכה/ שוב הסתיו עבר
עולם שלם ממשיך עם השעון/ רק אצלי הזמן עצר
יוצא לרוץ בין בניינים/ מחפש את שאבד
כל העיר תמונות של ילדים/ אלוהים אחד לבד
כל הרחובות כבר יבשים/ שמים בלי ענן
הלב שלי על מאה ארבעים/ ירח נעלם
גשם בוא רד על העולם/ גשם בוא שטוף אותי איתם
אני כמו טיפה בים/ אבל הים שלי נדם
