אבישי כהן, בסיסט העל הקדיש ערב שלם לשירים בעברית בביצועו. הזמר שבו מפעם חזק בתוכו כחלק בלתי נפרד מהמיומנות המוזיקלית שלו והחיבור למסורת של השיר העברי הישן. כשכהן קורא שיר של אלתרמן, יש סיכוי שהוא יהפוך למנגינה מושרת במתיקות המאופקת, מקצב ריקודי כמו גם לעיבוד שמתקשט במזרחיות כחלק מהחיבור לעבר ולמסורת.
הערב בפסטיבל הפסנתר לקח למסע באיזשהו נוף עברי חולף, שראשיתו "חיוורון" של נתן אלתרמן. כהן וחבורתו העניקו לא רק מנגינה מקסימה למילים, אלא גם עטפו את השיר באיזושהי אווירה קוהרנטית. השיר פותח ב "חִוָּרוֹן גָּדוֹל הֵאִיר אֶת הָרְחוֹבוֹת וְהַשְּׁוָקִים". חיוורון (אות לבהלה/מחלה) הוא שהאיר את העיר. הדימוי מכניס לאווירה של השתאות. החיוורון מתחוור לו כאור. "עָמַד נָטוּי עַל פְּנֵי הָעִיר נַחְשׁוֹל שָׁמַיִם יְרֻקִּים". התחושה היא של ניסיון להתחבר לזמן של המשורר, כלומר תחושה על זמנית, סאב טקסט מוזיקלי מדמיונו של היוצר, מעין הרהור רומנטי מתגעגע נטול דרמה, שנגוע במהות התיאור של המשורר.
"חיוורון"
אבישי כהן שר ומנגן. מצחיק אותו כששואלים אותו – ומה עם ג'אז? כאילו שזה נשאר מאחור, כאילו עשה הסבה. אז לא. זה אינו מהפך, אלא תוספת הכרחית. חלק מהוויה המוזיקלית האישית שלו. כוכב על בג'אז העולמי, חוזר ארצה למשפחה, לשמש התל-אביבית, והמוסיקה הזו של שירים מקוריים ושירי משוררים קולחת בהתקרבות המחודשת לבית אחרי הרבה שנים בחו"ל, הופעות עם ענקים כצ'יק קוריאה, פסטיבלים מסביב לעולם. לא שהוא נוטש משהו. אבל בסיס היציאה נשאר כאן.
המוסיקה הזו מכילה חוויות שחווה מאז ילדותו, שאינן מנותקות מטקסטים ושירה. מאז שובו לארץ ב-2004, לאחר שנים רבות בניו-יורק, בהן עוצבה דמותו המוסיקלית ודמותו כאדם בוגר, התחבר מחדש לטקסטים בשפה העברית והתחיל לשיר.
שירה דורשת חשיפה גדולה יותר מאשר נגינה, וזה אינו תמיד קל. באחד הראיונות שעשיתי איתו אמר אבישי: " מאז שאני זוכר את עצמי, נוהגת אמי לשיר בבית בקול מרגיע ונעים, ושירתה היא שהמחישה לי עד כמה טבעי לנו כבני אדם לשיר".
זהו בסיס היציאה של אבישי כהן. השירה כחלק מישותו. הוא אינו ה"בל קנטו", שמפיק צליל חזק ורב גוני ממיתרי קולו. השירה שלו צנועה ורגישה בשירים כ"מנגינה קטנה", "הלאה", "שובי אלי", "שעות רגישות", "שיר אהבה". גם כך, עדיין לקונטרבס יש תפקיד ראשי בהצגה, במעשה האלתור,והוא לא היה נשמע כפי שנשמע בלעדי ההרכב – הפסנתר המלטף בנגינת שי בכר, הקצב הפריך הקולח של רוני כספי בתופים (שהגישה סולו מדהים ב"אלון בסלע"), המגע המלודי הלירי של אילן סאלם בחלילי אלט, נגינתו המצוינת של מרק קקון בגיטרה. יונתן וולצ'וק השלים את מארג הנשיפה בטרומבון.
כדי להשלים את הערב, ניגן אבישי בהדרן סולו של שיר העם האמריקאי Motherless Child, ולסיום איך אפשר בלי Remembering, הדובדבן שבקצפת, סמל מסחרי, שממשיך להיות חלק חיוני בהופעה שלו הגם שכולה היא בעברית.
"מנגינה קטנה"
אבישי כהן – שירה ובס, מארק קקון – גיטרות, שי בכר – פסנתר, רוני כספי תופים, אילן סאלם – חליל, יונתן וולצ'וק – טרומבון
צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי
