שם אלוקים שגור על פיהם של בני אדם מאמינים כהרגל מושרש. אבי אוחיון פונה אליו ישירות כאילו יש קשר רוחני מתבקש בינו ובין אלוקיו, והוא מקיים איתו שיח אישי שגרתי: "ריבונו של עולם / לא חייכתי כבר איזה שבוע". לא ברורה מהי המצוקה, אבל אין ספק שמועקה נפשית פוגעת בגוף פיזית. הוא מחפש נחמה ומרפא. המנגינה הפשוטה, השירה המעט מלנכולית ספוגות בתחושת עצב עמוקה.
אוחיון, שמייצר עשרות שירים בשנה לזמרים שונים, נחשף כאן פחות מתוחכם ו"מקצועי" יותר אישי- אנושי בחולשתו, מתחנן לחמלה ולהצלה. מעניין אם זהו שיקוף אותנטי או שהוא שר מתוך ליבם וגרונם של רבים בתקופה הזו. כך גם כך, המוסיקה הפשוטה הזו בעיבוד אקוסטי משקפת את הפנים באופן אותנטי.
אבי אוחיון שירים וחלומות
ריבונו של עולם / לא חייכתי כבר איזה שבוע
הזמן לאט שובר את הגוף/ הנפש לא יודעת לנוח
ריבונו של עולם/ לא ביקשתי הרבה תאמין לי
נכון לכל דבר יש סיבה/ לא מצליח לראות מה מסתיר לי
מספיק סימן קטן בינתיים/ שלא אשקע שלא אברח מעצמי כל היום
כמעט נכנע לריגושים / לא מתנחם כבר משירים וחלומות
אולי תזכיר לי כבר שכחתי איך להיות/ בתוך מגרש של משחקים
קשה לראות למרחקים ולעזוב/ תראה אותי אני צריך אותך קרוב
ריבונו של עולם/ אין לי כח אפילו ללכת/ לא בוכה על יום שעבר
אכזבות שסגורות בכספת
ריבונו של עולם/ תרחם זה נשאר רק בינינו/ תן לי קצת לפני שנגמר
כוכבים לא יפרידו בנינו
