אבנר שטראוס ממשיך לספר לנו בלוז מהו. יש מי שנולד עם בלוז. יש מי שמנסה לעשות בלוז למרות שלא נולד עם בלוז. גם כאן יש כמה דרגות. יש חיקוי של שקר, יש חיקוי של אמת.  על מי ששר בלוז של אמת אמר פעם לדבלי, מוסיקאי הבלוז ומוסיקת העם האגדי: "לפעמים לא יודעים מה זה, אבל אם אתה שוכב בלילה, מסתובב מצד אחד של המיטה לצד השני כל הלילה ולא יכול לישון, מה יש לך? – הבלוז תפסו אותך".
אבנר שטראוס לא נולד עם בלוז, לא בטוח שהוא כותב בלוז, כאחרי שהתהפך בלילה, אבל הוא מתכוון לבלוז, שולט בבלוז והוא עושה בלוז, משחק אותה בלוז, בלוז בעברית. לעיתים בלוז טוב. זה לא מעט, אם כי התחושה האישית שלי שזה לא תמיד מספיק, וגם בלי להיות סנוב, אעדיף בלוז מקורי מפי מי שבלוז נמצא אצלו הכי טבעי. שטראוס כותב יפה, ממלא את התנאים, טעם מקורי, טונים נמוכים מרשימים, עיבוד מוקפד. עדיין השיר הזה נשמע כמו בלוז אותנטי. לא הדבר האמיתי.

אִם תִּרְאֶה אוֹתָהּ, תַּגִּיד לָהּ שֶׁאֶצְלִי הַכֹּל בְּסֵדֶר
אֱמֹר לָהּ שֶׁבָּעֲרָבִים אֲנִי מַשְׁקִיף מִן הַחַלּוֹן בַּחֶדֶר
אִם תִּרְאֶה אוֹתָהּ תַּגִּיד שֶׁבַּחֻרְשָׁה, הָרוּחַ עוֹד נוֹשֶׁבֶת
אֱמֹר לָהּ שֶׁעַל גַּג בֵּיתִי הַתַּרְנְגּוֹל סוֹבֵב עַל הַשַּׁבְשֶׁבֶת
אִם לֹא תִּרְאֶה אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וּמִתְפַּתֶּלֶת
אֵינִי סָבוּר שֶׁיֵּשׁ בַּדֶּרֶךְ שֶׁלֶט, עַל כָּל פָּנִים
תִּמְצָא אֶת מַפְתְּחָהּ מִשְּׂמֹאל לַדֶּלֶת
אִם תִּרְאֶה אוֹתָהּ אָמְנָם חָלְפוּ שָׁנִים, חָלְפוּ שָׁנִים
אֱמֹר לָהּ שֶׁאֲנִי עוֹד שָׁר וּמְנַגֵּן אֶת הַשִּׁירִים הַיְּשָׁנִים
אִם תִּרְאֶה אוֹתָהּ תַּגִּיד לָהּ שֶׁהַכֹּל כְּמוֹ שֶׁהָיָה
גַּם כָּךְ אֲנִי יוֹדֵעַ הִיא תֵּדַעגַּם כָּךְ אֲנִי יוֹדֵעַ הִיא תֵּדַע
הִיא אוּלַי תִּשְׁאַל אוֹתְךָ אִם אֲנִי לְבַד צוֹעֵד עוֹד בַּשְּׁבִילִים
אוֹ מָה אֲנִי עוֹשֶׂה לִפְעָמִים
אוּלַי הִיא לֹא תֹּאמַר זֹאת בְּמִלִּים אוּלַי הִיא לֹא תֹּאמַר זֹאת בְּמִלִּים