פשוטו כמשמעו, ללא כחל ושרק. אברהם טל מציג הדברים בצורה גלויה וברורה, ללא ריכוך או ייפוי. יש כאן מלחמת אחים. לא ברור מי חבר שלך/ אויב שלך. אתה תופס צד ונבהל. טל שר כאב. הוא לא התכוון למחאה, אלא לתחושה של חוסר אונים מול המציאות המקומית. אלימות באוויר. אספלט מצולק כמטפורה. פח נשרף מול הבית כמראה של מצב נפיץ. אי אפשר שלא להאמין לטון הזה.
השיר עולה לנסיעה בכביש הראשי אבל מתנהל באיטיות, כאילו הנוהג אומר: בוא נפסיק לרגע המרוץ. ניקח צעד לאחור, כי הטירוף הזה הורס את החיים. טל משמיע קול אמת מקצין עד לקצה בקולו הגבוה. הבית המקהלתי בסיום משלים את הזעקה באמירה של השתתפות בדאגה כללית האוחזת כאן רבים. העיבוד האלקרו רוקי משמש מצע אווירה תואם לקצב הנסיעה הטראומטית. אברהם טל אינו זמר פוליטי. לא מנפנף בדגלים, אבל כאדם שחי כאן הוא מצליח לבטא חרדה גדולה בדרגת אמינות גבוהה.
אברהם טל צלקות באספלט צילום: יונתן הלוי עריכה: יונתן הלוי ואייל דולב |
עד מתי נהרוג אחד את השני/ ריב של אחים זו המציאות שלי
אימהות בוכות וזה כואב/ זה גומר לי על הלב
כבר יומיים אני על הפנים/ מחפש ת'אור באנשים
מי חבר ומי אויב/ מי שונא ומי אוהב
תופס צד ונבהל/ צלקות באספלט
שרפו לי פח מול הבית/ איזה יונה ואיזה עלה של זית
לא ידענו שיהיה כזה קשה/ איך בשבריר שניה זה משתנה
תופסים מסתור ביסודות בבית הכנסת הגדול
מי אשם ומי התחיל/ סימטריה של עקומים
כמה דם עוד יישפך בשם האל
תופס צד ונבהל/ צלקות באספלט
שרפו לי פח מול הבית/ איזה יונה ואיזה עלה של זית
מלחמה לא משחקים/ כל המשוגעים שוברים את הכלים
לא משנה לאיזה צד הם שייכים/ ובינתיים הם הורסים לנו את החיים
