לפעמים בצמתים מסוימים בחיים אתה לא יודע מה לבחור, אתה חרד ומבולבל  אוהב גבעתי ,שמרגיש "כמו חי ומת" מנהל שיח חושפני עם הוריו על רקע "מחול שדים שבאים אל העיר",  "הבל הקרב" ו"החברים שבגן עדן" . מדבר על  המחיר הנורא של וויתור על עצמו  ומה שהוביל לחרדות, המועקות, הדיכאון, איבוד אמונה, צמצום אנרגיית החיים  החלשות הנפש וכל השאר.
עזר כנגד להבעת הזעקה – אמיר דדון, זמר נשמה בכל אבריו, מסייע לאוהב להביע את המתחולל בנפשו את הרצון לחזור לעצמו, לא להישבר, להישיר מבט אל הפחדים.
המוסיקה היא ראפ מורכב, מדיבור מהיר שמבליט את הנואשות ומשירה מלודית. אמיר דדון הוא תוספת חיונית שמעצימה את הסיפור האישי בשירה נרגשת רבת כוונה. העיבוד מוליך את השיר לשינויי קצב, והמעבר לדאנס בסיום מעניק לו אלמנט מדליק של התפרקות.

*** אוהב גבעתי כתב והלחין את השיר ב-2020, שעה ששירת כמפקד לוחם ביחידה מובחרת במשך 8 שנים. הוא נלחם בעזה כרס"ן במיל במלחמת "חרבות ברזל". הקליפ שצולם כשנה לפני המלחמה, מציג את הטראומה עד למסיבת הטבע בה המשפחה פורקת רגשות קשים,  המסתיימת בריקוד של שחרור גדול. מסיבת ה"נובה" והמלחמה בעקבות השבת השחורה נוכחות כאן בדיעבד.
"שרפנו קרשים" הוא שיר הנושא של פרויקט האלבום "שקוף", שנועד לסייע ללוחמים שמתמודדים עם קושי נפשי להתחיל תהליך שיקום. זהו אלבום קונספט, שמתאר מסע התמודדות של לוחם  דרך המלחמה ואחריה עם מרכיבי החיים האישיים, הבירוקרטיה, ההורים והצמיחה מתוך העבר הכואב. האלבום מורכב מחמישה קליפים עלילתיים. בסוף כל קליפ יש הפנייה לפלטפורמה הנועדה  להעניק ליווי אישי ללוחמים בתהליך השיקום שלהם.

אוהב ואמיר דדון שרפנו קרשים

שרפתי קרשים/ עשיתי מדורות שעלו באוויר
עכשיו את רואה / כתוב על הקיר / יש מחול של שדים שבאים אל העיר
אני אומר לך אמא/ דם ועט/ בזמן האחרון אני כמו חי ומת
הלב סגור אבל היד כותבת / כאילו החיים שלי הם סוג של סרט
מה עומד מאחורי כל דלת / אומר לך תודה על שניסית כל דרך
לא ויתרת עליי כשאני כבר ויתרתי/ הייתי כפוי טובה ולאט נעלמתי
נסחפתי בזרם של דם עד הבית / הבאתי את הבל הקרב עד אלייך
נכנעתי לשקוע בכל הקולות / לתוך המצולות
כלום לא קרה לי בגוף / והכל כואב / כל הזמן החזקתי דמעה
לעבוד בזה/ בלי מנגינה אז נשאר לי לרקוד בלב
עד שלא הייתה לי ברירה לספר לך

שרפתי קרשים/ עשיתי מדורות שעלו באוויר
עכשיו את רואה / כתוב על הקיר
יש מחול של שדים שבאים אל העיר

אני אומר לך אבא, הכל קורה/ השדים כבר כאן ואתה לא רואה
כל מה שרציתי זה לדעת שאתה כאן
לשאלות עולים קולות עונים שאף פעם לא שמעת
מה שהאמנתי בו כבר לא נכון, לנצח במשחק הזה זה לא כוחות
אני מניח את הדגל ונלחם כל יום / איך שהנפש מתרגלת לדבר שטויות
החברים שבגן עדן ממשיכים לחלום / גם אני מזמן הפסקתי לכבות שריפות

הם אומרים לי / שרפנו קרשים/ עשינו מדורות שעלו באוויר
עכשיו אתה רואה / כתוב על הקיר / יש מחול של שדים שבאים אל העיר
חייתי והרגשתי כמו מת/ אני הייתי שמה פעם זאב
מסתכל על הדמויות שבאש / מתפלל רק שלא להתייאש

רק לעמוד/ רק לעמוד / רק לעמוד/ לעמוד
רק לעמוד / לעמוד / רק לעמוד / רק לעמוד
אני גם פעם הייתי/ בצד השני/ עשיתי מדורות שעלו באוויר
תראה פה איתי/ מעבר לקיר/ אלו רק אנשים שרוקדים פה בעיר

שרפנו קרשים/ עשינו מדורות שעלו באוויר
עכשיו אתה רואה / כתוב על הקיר
יש מחול של שדים שבאים אל העיר

אוהב גבעתי פייסבוק