אוסף להיטי קווין 1981 ממשיך לשבור שיאים. מכירות "הלהיטים הגדולים" של הלהקה 1981 עברו את השבעה מיליון עותקים, ושברו את שיא במצעד המכירות הבריטי. זוהי הלהקה הראשונה בבריטניה שהגיעה להישג כזה מאלבום אחד.
האלבום הכפול, שכולל סינגלים קלאסיים כמו We Will Rock You ו-Bohemian Rhapsody, נמצא כעת באחד מכל ארבעה משקי בית בבריטניה. השבוע מלאו לו 1036 שבועות במצעד האלבומים.
אין לדעת למה אנשים ממשיכים להוריד אותו בימינו. סתם געגועים לפרדי מרקורי וקווין? טייפון נוסטלגי? מחסור בענקי מוסיקה? לא מדובר רק בהורדות דיגיטליות. אלבום הלהיטים הגדולים של קווין עורר גם את שוק הויניל, הדיסקים ואפילו ה… קסטות.
כשמדובר בעותקים פיזיים, האלבום הונפק מחדש לציון 40 שנה, כולל גרסת CD מיוחדת וקלטת (cassette) במהדורה מוגבלת המגיעה בחמישה צבעים.
עוד ב-2014, Queen's Greatest Hits הפך לאלבום הראשון שעבר שישה מיליון מכירות בבריטניה. אז דובר במכירות "טהורות" – כלומר ויניל, קסטה, CD והורדות.
שנה לאחר נכנס הסטרימינג לחישובים, כאשר כל 1,000 שירים שירים שנצרכו הומרו ל"מכירה" של אלבום אחד. מאז, Queen's Greatest Hits צברו סך של 1.40 מיליארד האזנות בסטרימינג בבריטניה בלבד.
הרצועה המוזרמת ביותר של האלבום היא Bohemian Rhapsody, שמתהדרת ב-240 מיליון סטרימינג בבריטניה.
הקטלוג האחורי של הלהקה קיבל דחיפה מסיבית מיציאת הסרט הביוגרפי של פרדי מרקורי,Bohemian Rhapsody, ב-2018..
בספוטיפיי, קווין היא כרגע המוצר ה-31 המוזרם ביותר בעולם, לפני אמנים קלאסיים אחרים כמו הביטלס, שממוקמים במקום ה-44, ומייקל ג'קסון, שנמצא במקום ה-68.
ביקורת: כל ההצגות, כל הדאווינים, כל העיבודים המיוחדים והבומבסטיים, כל הפומפוזיות התיאטרלית, כל ההבעה האמוציונאלית. 34 שירים בשני דיסקים. ואיזה שירים. לאלה שאהבו את ההרמוניות האופראיות של "קילר קווין", את האינטימיות של "מי רוצה לחיות לנצח". הכיוונים הכבדים, הרכים, והמתוקים.
קווין לא פסחה על שום סגנון, אם זה הדאנס של "רדיו גה-גה", הרוקנרול המסורתי א-לה אלביס ב"דבר קטן ושמו אהבה", הסגנון המחזמרי של "מירוץ אופניים", והגוספל ב"מישהי לאהוב", ההרמוניות על תקן מקהלת ריי קוניף כקונטראסט לרוק הסוער ב Breakthru.
אני שומע את שני הדיסקים, וכמעט כל שיר הוא אופרה זעירה בפני עצמה. קווין שמה דגש מיוחד על העבודה הווקאלית, וזה לא רק פרדי. כל הגישה לסאונד קולי היתה מלכתחילה מאוד עשירה. לא היתה בהסטוריה של הפופ להקה שעסקה כל-כך בצד הווקאלי כמו קווין. הרמוניות חמות, שופעות, וקולו של פרדי עצמו שמשחרר אמוציות אטומיות ב"אני רוצה להשתחרר" או ב"אל תעצרי אותי". זה פרדי מרקורי שאני אפילו מצליח לגלות אצלו טיפת הומור ב"אני קצת משתגע".
ההסטוריה של הרוק כבר קשרה לפרדי מרקורי כמה כתרים שנמנעו ממנו בחייו. כשהוא שר "מן קסם" זו הרומנטיקה, זו גם האופרה של פרדי. וזה גם רוקנ'רול ופופ ומיוסיקאל.
פרדי מותח את מיתרי הגרון עד הבטן. הצעקה היא חלק מהתאטרון, מהשואו. מרקורי אינו מוריסי. מרקורי חשב על פופ יותר במונחים אופראיים מאשר רוקיים. אבל מרקורי והגיטריסטים שמאחור ידעו איך להפוך את הפופ לאופרת רוק מרתקת. הימנוני איצטדיונים כמו "אנחנו המנצחים", באס (ג'ון דיקון) שדופק כמו פגזים הנורים מתותח, טנור שמממריא וממריא.
"אני רוצה הכל" הוא שיר של סערת יצרים המורכבת מהרמוניה קווינית טיפוסית פלוס גיטארה ותופים מהסוג המטאלי (בריאן מיי, רוג'ר טיילור), שלא היתה מביישת את גאנס אנד רוזס. "אלהים יודע שהתאהבתי", זועק מרקורי ב"אני רוצה להשתחרר", והביצוע גדול בשלושה מספרים על מתכון הפופ הפשוט הזה. אנחנו מגיעים עד "אינואנדו" המורכב, ופתאום מתברר שפרדי בונה שיר ממגוון של טונים, גיטרה אקוסטית מעדנת ויש גם מעבר לפלמנקו, וכל השילוב הזה נשמע כמו מיוסיקאל של אנדרו לוייד וובר.
לעומת זאת, "מי רוצה לחיות לנצח?", (דגימת סאונד למטה) בעיבוד לתזמורת סימפונית, הוא אחד הביצועים היותר מלנכוליים באופרה של מרקורי, שעדין משגר מימד כמעט אלגי-אירוני לאור הטרגדיה. ולא אמרנו אף מילה על "רפסודיה בוהמית" עם ה"מאמה מיה" והטקסט הכי מטומטם ששמענו מקווין, אבל גם זה כבר הפך לחלק בלתי נפרד מאופרת הרוק הקווינית.
ההצגה של קווין לעולם לא תהיה מה שהיתה עם פרדי מרקורי, ושני הדיסקים כאלה מוכיחים כי קווין עשו הצגה בעיקר בזכות פרדי, הצגה שנכנסה לדפים המפוארים של הרוק. היא אגב, נמשכת, אצל כל מי ששני הדיסקים האלה יגיעו לאוזניים/אזניות/סמרטרפון/מערכת הסאונד שלו.
