אופק נחמן שרה מונולוג רווי סופרלטיבים נוצצים של מבואס ומתוסכל שדלוק עליה. היא ה"גבר" בשיר הזה. הוא מבקש הצלה, מחילה, מתוודה על חולשותיו בצירוף של מפח נפש, דכדוך ואכזבה. האם נחמן מצליחה "לתרגם" את נפשו? אין כאן דרמה, אלא מוסיקה נגישה של צער. ההרמוניה משתתפת בצערו כפי שהיא שרה אותו.
השיר משנה קצב מאיטי לקצבי, ולא ברור מדוע נחמן מעבירה אותו לרחבת המועדון ממש כמו שלא ברור מה הניע את נחמן לשיר ברגש גואה מגרונו של מדוכא אהבה. האם היא מזדהה עימו, האם היא מנסה לתהות על קנקנו?
מילים פשוטות: טקסט אקראי שמייצר פופ קצבי טוב, גם אם קולה המדוכדך של הזמרת עקר ממשמעות לעומק.
הערת טקסט: מה המשמעות של "סוג של מלאך"? נשמע ניסוח פרוזאי סתמי.
אופק נחמן מלאך
את סוג של מלאך / שאוסף את כל הכוכבים מהשמיים
לידך אפילו יהלום / לא מנצנץ כי את כולך חלום
זה בא בלילות / כשהגוף שלך עליי כולי בצמרמורות
לא אכפת לי לא לראות / לא לראות, אני מרגיש אותך
כל יום הולך מפה לשם / לא שמתי לב שמעונן כאן מעליי
אז תגידי לי כבר, עד מתי?
מסתובבים פה אנשים / השארת אותם ללא מילים
כמה שפות אנחנו מדברים בלילה
אני טיפש אני פחדן / שילמתי לך במזומן / במקום להיות חייב
אני בוחר בצד הלא נכון/ בצד שלא שלי
איך בא לי אותך / ממכרת כמו השקט של הבוקר
קשה לקום אליך / תתרגמי לי מה ליבך אומר
ואני מסתתר, מסתתר בתוך החושך
תזרקי לי חבל הצלה / תבקשי ממני מחילה
כל יום הולך מפה לשם / לא שמתי לב שמעונן כאן מעליי
אז תגידי לי כבר עד מתי?
מסתובבים פה אנשים / השארת אותם ללא מילים
כמה שפות אנחנו מדברים בלילה
אני טיפש אני פחדן / שילמתי לך במזומן / במקום להיות חייב
אני בוחר בצד הלא נכון/ בצד שלא שלי
