עצוב או שמח? זה אינו הכי מובן. נלך על זרם תודעה לא קוהרנטי. למה פורים? בקומוניקט שצורף מסביר אוראל גיספן כי פורים הוא מטאפורה למסכות שכולם לובשים. גם כאן – זה אינו  נובע מהטקסט. פורים יכול להשתמע לכל היותר כקונטרסט לתחושת העצב המשתלטת על רקע תחושת הבדד. ה"כרגיל" מעיד על מצב אישי לא משתנה, אבל הטקסט מעט מרופרף, נוגע-לא-נוגע במצבו של הדובר.
משכנעת יותר – המוסיקה המלו-מלנכולית נעימת ההליכות, טעם שנסון, חספוס קולי סנטימנטלי, מחויכת מעט, מנותבת  מיינסטרים, לוטפת בצליל אקוסטי. אוראל גיספן מצליח בטון הלוטף, בשירה המתרפקת לשכנע שהוא גם חש את מה שהוא שר.

כרגיל שוב בלעדייך וברקע חג פורים/ זה רק פעם בשנה, לפחות כך הם אומרים/ כרגיל אני אתך משחק במחבואים/ אמרו לי פעם, אין אמת אחת ויש אינספור שקרים/ כרגיל אני לבד וכרגיל אז נפרדים/ כרגיל אני מסטול ונמאס מהחיים
פזמון: כרגיל להתאבל, הצלילים הם לא ברורים/ כרגיל להתפלל אל מול מלך המלכים/ הכבוד אין לו שום סוף וגם לאגו אין עתיד/ כרגיל חוזר אלייך, כרגיל מהתחתית
לפעמים את מתרחקת, מתכנסת בעצמך/ כשבעצם את יודעת, אני לא ארפה ממך/ לפעמים צריך כוחות, כדי לגלוש בירידות/ במים סוערים עדיף לצוף, כי אין מצב לשחות/ לפעמים אנחנו אוהבים עם כלום להסתבך/ מגיעים לשום מקום והסרט מתמשך