כדור הרגעה, מלודי להפליא, ערב לאוזן ולנפש. החייל של עכשיו מתדפק על דלת ביתו בגעגועים ובשקיקה לטוב שבחיים שלפני הבלגן. בורח מצעקות האתמול, מימים "חנוקים מדממה", וכבר המחר נמצא בהישג "וּמָחָר/ נִרְקֹד עַד הַשָּׁמַיִם/ נִמְצָא שׁוּב בָּעֵינַיִם/ אֶת הַטּוֹב שֶׁלְּךָ".
אוריין שוקרון מתרפק על המחר הטוב. מנחם את עצמו בגוף שלישי, וה"אתה" שלו מדבר אל כולם. בעיה: "מֵעַכְשָׁו אַתָּה מַבִּיט לְמַעְלָה/ כִּי הָאֵל מִתְפַּלֵּל וּבוֹכֶה/ עַל עַצְמוֹ וְאִתְּךָ". מה עניין האל לכאן? האל בוכה?! מצד שני: יש מצב שהתחושה ברגעי מצוקה היא של ישות אחת של האדם והאל.
צלילי הפסנתר והשירה מקדמים לחן מלודי להפליא המחובר לתחושה. קולו של שוקרון הוא השקט שאחרי הסערה, מתכוון ונוגע בנימי הנפש. מנקה את הנפש, מהרגיע, שיר אחרי המלחמה. חוזרים הביתה.
*** ״אתה חוזר הביתה״ הוא שיר תפילה לחזרתם של כל החטופים הביתה, הפליטים
מהדרום והצפון חזרה לביתם, תפילה לחיילות וחיילים שיחזרו למשפחות שלהם
המחכות יום יום מעל חודשיים ללא שינה.
אוריין שוקרון: ״את השיר התחלתי לכתוב על איתן מור, חבר שלי, והבריסטה שלנו בבית קפה השכונתי
פה בירושלים. איתן אבטח את המסיבה ברעים בשביעי לאוקטובר יחד עם חברו אליקים
ליבמן. שניהם נחטפו לעזה, ומאז אנחנו מתפללים שהם יחזרו הביתה יחד עם כל
החטופים. המשכתי לכתוב את הטקסט עם יצחק הרץ, צלם צבאי וחבר טוב. לתמונת
העטיפה, יצחק צילם את אחייניתו, תהילה ליבמן, בת דודתו של אליקים, המחכה לו
שישוב.
אוריין שוקרון אתה חוזר הביתה
וְעַכְשָׁו/ אַתָּה חוֹזֵר הַבַּיְתָה/ מְנַסֶּה לְנַקוֹת מֵהָרֹאשׁ/ צְעָקוֹת שֶׁל אֶתְמוֹל
וְעַכְשָׁו/ אַתָּה יָכוֹל לָנוּחַ/ מִיָּמִים חֲנוּקִים בִּדְמָמָה/ לְשַׁחְרֵר וְלַחֲמֹל
וּמָחָר/ נִרְקֹד עַד הַשָּׁמַיִם/ נִמְצָא שׁוּב בָּעֵינַיִם/ אֶת הַטּוֹב שֶׁלְּךָ כְּמוֹ אָז
וּכְשֶׁתְּחַבֵּק/ בְּלַיְלָה אֶת הַיֶּלֶד/ תִּלְחַשׁ לַנְּשִׁימוֹת הַקְּטַנּוֹת/ רִגְעֵי מָתוֹק מֵעֵז
מֵעַכְשָׁו אַתָּה מַבִּיט לְמַעְלָה/ כִּי הָאֵל מִתְפַּלֵּל וּבוֹכֶה/ עַל עַצְמוֹ וְאִתְּךָ
עִם הַזְּמַן/ הַקֶּצֶב שׁוּב יַרְגִּיעַ/ מִתְגַּלֶּה בַּשָּׂדוֹת בַּפְּרָחִים/ שֶׁקָּמִים לִתְחִיָּה
וּמָחָר..
וְעַכְשָׁו אַתָּה חוֹזֵר הַבַּיְתָה/ בָּלוֹנִים בְּכָחֹל וְלָבָן/ מְחַכִּים רַק לְךָ
