מה רצה אורי בן ארי לומר בזרם התודעה עליו עלה? נלך לסוף השיר: "מה שאני מרגיש/ אני תמיד כותב / הזריחות הכי יפות / עולות מתוך כאב". העיקרון המארגן של צורת הכתיבה הזו אינו בהכרח נרטיבי או לוגי, המעבר ממשפט למשפט, מענין לענין נעשה בצורה אסוציאטיבית, שאינה ליניארית.
חלקו הראשון של השיר מלנכולי, חובר מוסיקלית לקו זרם התודעה המהורהר של הדובר במהלך מלודי מדוכדך, ואז מ – "ומטוסים עפים מעל האוניות / עונות חולפות על המסלול כמו איזה דוגמניות" עולה בן ארי על האוטוסטרדה בקצב שהופך את השיר ל – Radio Friendly. המעבר אפקטיבי, מכניס אלמנט דאנס מלודי יפה לשיר, אבל מבלי לשבש את קו זרם התודעה עמוס הפרטים המפעיל קשר מחשבות וזכרונות. הכל מתחבר גם בזכות ההפקה המוסיקלית המהודקת.
אורי בן ארי רוק ישן צילום: טל עבודי
לא מנגנים שירים יפים יותר הרדיו מת מזמן/ גיטרות לא מנגנות כבר קצב רוק ישן
סיגריות נכנסות חזק אל תוך הגוף/ אמרת זה לא בריא להיות כל כך עצוב
כשאת הלכת מפה השארת לי מועקה/ ברקע התנגן לו שיר של איזו להקה
זה לא שחור לבן ויש גם בין לבין/ תזרוק ת'קוביות / מה שייצא ייצא
כי לא צריך לפחד/ תעיף את המחסום / תהיה מי שאתה/ ולא מה שצריך להיות
תחייה כל עוד תחיי / תאהב אותה קשות / תגיד לה מי אמור/ בחמישים שפות
תהיה רומנטי כאן / תהיה רומנטי שם / תזכור רק בסרטים הכול נראה מושלם
כשחם הולכים לים כולם עם בגד יםבלילה כוכבים / אין חושך בעולם
ומטוסים עפים מעל האוניות / עונות חולפות על המסלול כמו איזה דוגמניות
המחוגים רצים/ בסוף נגמר הזמן/ זה לא משנה אם יש לך רולקס או שעון ישן
ולא נחייה לעד / כתבת לך על היד / למקרה שתשכחי את זה ליום אחד
רצינו רק לשתות / וקצת להשתטות / כשמישהו התחיל איתך אז עפו שולחנות
ואיך עברו מאז / כמעט חצי חיים / את עוד / תקועה בתוך הלב שלי/ עם מסמרים
מה שאני מרגיש/ אני תמיד כותב / הזריחות הכי יפות / עולות מתוך כאב
