אור אדרי – הלב הוא משאבה

אור אדרי שרה סיטואציה על זמן ותקיעות - השנים עוברות, אבל הרגש נשאר תקוע – אין תנועה אמיתית, תקשורת כושלת: שיחות עקרות, שתיקות שלא משנות, הודעות שנשלחות אך לא באמת מתקבלות, כשמוטיב החוץ שולט: ספסלים, מכוניות, גשם – תמיד מחוץ לאירוע המרכזי, מעידים על חיים של בדידות ותעתוע.

אוגוסט 4, 2025

מילים ולחן: אור אדרי עיבוד והפקה מוסיקלית: אסף תלמודי

 4.5/5

"אתה ואני ישנים במכונית מחוץ לאולם המופעים שיחת היכרות עקרה יכולתי לשתוק וזה לא שינה" – אור אדרי,מריצה סיפור חיים עגמומי של מוסיקאית (בסיסטית) על הנתיב המרכזי. נדמה לי שקורין אלאל נמצאת כאן. (השפעה?) במנגינה במהלך הקצבי. ככה היא היתה מניעה את השיר הזה.
אדרי משחזרת רגעים אישיים מתוך מערכת יחסים מתמשכת שנעה בין מרחק רגשי, שתיקה, ניכור עדין, ובכל זאת נוכחות עיקשת לאורך זמן. השיר משתמש במטאפורות חזותיות חזקות, ובחילופי זמנים כמעט קולנועיים.
אדרי מתארת את הזמן או הרגש כמשהו שחולף ברקע, כמעט טכני.“גונב כוח עיבוד” – ניסוח כמעט טכנולוגי, שמרמז על עומס מנטלי – כמו תוכנה שמכבידה על המחשב. הלב מוצג כמו משאבה, לא רגשית אלא מכנית – קיום פיזי שחסר בו חום או חוויה.
"אתה ואני מעשנים / על ספסל מחוץ לאולם המופעים" סיטואציה יומיומית, כמעט בנאלית, אך מתרחשת מחוץ למוקד – הם לא באולם, אלא בחוץ. סמל ליחסים שאינם בלב הסצנה – אולי תחושת חוסר שייכות, או רצון להתרחק מהמרכז החברתי או הרגשי.
"שיחת היכרות עקרה / יכולתי לשתוק וזה לא שינה"– ניסיון תקשורת שלא הוביל לדבר, כי אולי הקשר לא מבוסס על תקשורת, אלא על נוכחות בלבד, הרגל, שתיקה משותפת.
"יותר מארבע שנים / השמשה סדוקה" – תמונה חזקה של פגיעות, סדק, שבר שעדיין מחזיק – ראייה שמתקיימת למרות השבר
"אתה ואני ישנים במכונית / מחוץ לאולם המופעים" – המוטיב של "מחוץ לאולם". השינה במכונית מרמזת על חוסר יציבות, אבל גם אינטימיות משונה, הישרדות.

"איזה צהריים מוזר / ערפל מכסה את ההר" הסיום משאיר תחושת בלבול, דיסאוריינטציה.“ערפל על ההר” – סימן למשהו שאינו ברור, חוסר יכולת לראות קדימה או להבין מה קורה., לבלבול רגשי, או אולי מטפורה לטשטוש שבא עם הזמן.
אור אדרי שרה סיטואציה על זמן ותקיעות – השנים עוברות, אבל הרגש נשאר תקוע – אין תנועה אמיתית, תקשורת כושלת: שיחות עקרות, שתיקות שלא משנות, הודעות שנשלחות אך לא באמת מתקבלות, כשמוטיב החוץ שולט: ספסלים, מכוניות, גשם – תמיד מחוץ לאירוע המרכזי, מעידים על חיים של בדידודת ותעתוע.

השיר בנוי כקולאז' של רגעים – אין סיפור לינארי אלא תמונות, תחושות, תנועה בין זמן לזמן. מערכת יחסים שנמשכת על פני שנים רבות – אך לאו דווקא באינטנסיביות או המשכיות, אלא כמשהו שנשאר בזיכרון, חוזר ברקע, מטריד, לא פתור.האינטראקציה מתוארת במושגים של שוליים, שתיקה, ניתוק רגשי, או תחושת פספוס – לא דרמה גדולה, אלא משהו שקט, כואב, מתמשך.
זהו רוק ששומר על רכות עצובה, לא דרמטית מדי, מנגינה שממחישה את הסיפור, קול שבור מעט בתחילת השיר שעולה גבוה, לא מתאמץ, עיבוד והפקה שמריצים בקצביות שפותחת את השיר באיזו אנטיתיזה לתחושה הכללית.