השיר "תניח את המדים" בביצוע זמרי ליאם הפקות נכתב והוקלט לזכר הנופלים במלחמת חרבות ברזל, והוא שיר זיכרון ואובדן עם נופך אינטימי מאוד – כמעט אישי. למרות שהנושא הוא קולקטיבי (נפילת חיילים), הוא מסופר דרך העיניים של אם אחת – וכך הופך את האובדן למוחשי, פרטי, יומיומי.
"כמו בכל יום שישי / הדלת נשארת פתוחה לרווחה / אולי, אולי פתאום תיכנס…" – יום שישי, ערב שבת – זמן של בית, של משפחה, של חזרה מהצבא. הדלת הפתוחה היא סמל ציפייה – לא רק פיזית אלא גם רגשית. הפירוט של המדים, הכומתה האדומה, החיוך – יוצר תמונה מוחשית של הבן כפי שהיה, לא כאידיאל אלא כאדם חי.
"תניח את המדים המלוכלכים ליד המכונה ותגיד לי 'אמא, עוד מעט שבת'" "ואז תניח את את כל הפחדים / אני כאן לחבק אותך תמיד / אהוב של אמא / עוד מעט שבת" –  שבת היא זמן מנוחה, וכאן הוא היא נאמרת  בגוף ראשון של החייל שחוזר. האירוניה היא שזה לא נאמר באמת.
"אבל אתה לא נכנס / והשקט צורב / מנשקת תמונה שלך" – שבירת הציפייה – במקום הבן, נשארת האם עם תמונה.
"לו הייתי יודעת שזו פעם אחרונה / שלא אנשום יותר את הריח שלך / לא הייתי שוב עוזבת אותך" – סוג של חרטה בדיעבד על רגעים יומיומיים שנראים מובנים מאליהם,  ממש כמ הסצנה המוכרת בכל בית ישראלי – חייל שחוזר, נוגע בסירים, נושם את השבת.
החזרה לפזמון – "תניח את המדים המלוכלכים… אני כאן לחבק אותך תמיד / חיים של אמא / אהוב שלי" היא עיבוי הרגש בפנייה אישית עוד יותר, תואר חיבה שחוצה שפה רשמית. הפזמון חוזר כמו מנטרה של תפילה – לא רק בקשה אלא הצהרה של אהבה בלתי נגמרת.
השיר מתאר את הרגעים הכי מוכרים של "חייל חוזר הביתה", מול המציאות הנוראה שהחייל לא יחזור. סוג של מניפלציה רגשית,  אבל זו הדרך של השיר לחבר בין הממד הקולקטיבי (שכול מדינה שלמה) לממד האישי (אם אחת שמחכה לבן).
המוזיקה הנוגה והביצוע הרגשי יוצרים שיר זיכרון עכשווי – לא שיר טקסי ומרוחק, אלא כזה שמגיע מתוך הבית, מתוך הריחות, מתוך הפחדים והחיבוקים שלא יחזרו.
"תניח את המדים" הוא שיר מציג  אבל לאומי דרך סיפור אישי שבו האהבה של אמא הופכת טראגית ונצחית.

*** אייל גולן ואמני ״ליאם הפקות״ – יגל אושרי, יובל מזרחי, ליאם גולן, נדב חנציס ורותם חן מתאחדים לביצוע שיר חדש ומרגש “תניח את המדים”, שנכתב על־ידי נועה בונצל, אמו של סמ״ר עמית בונצל ז״ל, שנפל במלחמת חרבות ברזל והופק מוזיקלית על־ידי אופיר מלול.
השיר יוצא כחלק מפרויקט מוזיקלי חדש ומכונן “מנגינת הנצח”, ביוזמת “ליאם הפקות”, לציון שנתיים ליום הטבח הנורא ב־7.10.
בונצל כתבה את המילים מתוך כאבה האישי ופנתה לאייל גולן שיבצע אותו, אייל צירף אליו את כל מיוצגי ״ליאם הפקות״: יגל אושרי, יובל מזרחי, ליאם גולן, נדב חנציס ורותם חן ויחד הם מבצעים את השיר המצמרר הזה.
לשיר מתלווה קליפ  שבו משתתפות המשפחות של הנופלים  ישי פיטוסי ז״ל, אסף זמיר ז״ל, עמית בונצל ז״ל, עדי אודיה ברוך ז״ל, נאור סיבוני ז״ל, יוגב אהרון ז״ל ויאיר ניפוסי ז״ל.
השיר והפרויקט כולו מוקדשים לזכרם של כל חללי מלחמת חרבות ברזל ולזכר דור שלם של גיבורים שנפלו כדי שנוכל להמשיך לחיות כאן.

אייל גולן יגל אושרי יובל מזרחי ליאם גולן נדב חנציס ורותם חן תניח את המדים בימוי: עמית ימין (אנג'ל) 

כמו בכל יום שישי 
הדלת נשארת פתוחה לרווחה
אולי, אולי פתאום תיכנס
עם המדים, עם הכומתה האדומה 
ועם עוד חיוך יפה שלך 
זה שממיס לי את את הלב כשאתה בא

תניח את המדים המלוכלכים ליד המכונה ותגיד לי 
"אמא, עוד מעט שבת"
ואז תניח את את כל הפחדים
אני כאן לחבק אותך תמיד 
אהוב של אמא
עוד מעט שבת 

אבל אתה לא נכנס
והשקט צורב מנשקת תמונה שלך
אז אני מדליקה נרות, כמו תמיד
לו הייתי יודעת שזו פעם אחרונה
שלא אנשום יותר את הריח שלך
לא הייתי שוב עוזבת אותך

שוב תעבור ליד הסירים
תפתח אחד-אחד, תנשום עמוק ותגיד 
"אחח יא אמא… יש פה ריח, ריח של שבת"

תניח את המדים המלוכלכים ליד המכונה ותגיד לי 
"אמא, עוד מעט שבת"
ואז תניח את את כל הפחדים
אני כאן לחבק אותך תמיד 
חיים של אמא
אהוב שלי