הביקורת הקשה על אייל גולן והמחאה נגדו בעקבות פרשת המין אינה מונעת 5 הופעות סולד אאוט בבלומפילד ביוני 2025. איך?! אחד ההסברים הסבירים: רבים מהקהל מפרידים בין אייל גולן כפרפורמר מצליח לבין ההתנהגות האישית שלו. מבחינתם, הכישרון המוזיקלי והתרומה התרבותית שלו גוברים על השאלות המוסריות. עבורם – “הוא אולי עשה דברים לא ראויים, אבל השירים שלו מדברים אליי”.
אמנם גולן נחקר בפרשה החמורה, אך הוא לא הורשע בפלילים. זה מעניק לו מעין “כרטיס יציאה” בעיני חלק מהציבור, שמבחינתם “אם לא הורשע – אז אין סיבה להחרים אותו”.
לקהלים שונים יש סף סובלנות שונה לנורמות מוסריות. אצל חלק מקהל המוזיקה המזרחית, במיוחד מחוץ לאליטה התקשורתית והאקדמית, קיימת תחושת ניכור כלפי מוסדות הביקורת, ולעיתים גם תחושת הזדהות עם מי שמרגיש נרדף. זה יכול אפילו לחזק את התמיכה בו.
לגולן יש קריירה ארוכה של יותר מ-25 שנה, עם שירים שמלווים את חייהם של המוני ישראלים. במקרים רבים מדובר בקשר רגשי עמוק, נוסטלגי, שביקורת מוסרית לא בהכרח שוברת. בתרבות הישראלית יש לעיתים נטייה לסלוח או “לעבור הלאה” – במיוחד כלפי דמויות אהובות או מצליחות. הציבור סלח לא פעם לפוליטיקאים, אנשי תקשורת וספורטאים על מעשים לא פחות קשים.
מתברר במקרה של גולן, שהביקורת בתקשורת או ברשתות החברתיות יוצרת אמנם הד תקשורתי – אך לא תמיד מחלחלת לקהל הרחב. לעיתים מדובר ב”בועת ביקורת” שמדברת בעיקר אל עצמה.
ההקשר התרבותי של פרשת אייל גולן מורכב ומשקף קווי שבר עמוקים בחברה הישראלית — בין מרכז לשוליים, אשכנזים למזרחים, תרבות גבוהה לפופולארית, ואפילו בין דורות.
פרשת אייל גולן התפרשה בעיני רבים לא רק כאירוע פלילי או לא מוסרי, אלא גם כאירוע טעון מבחינה אתנית ומעמדית: גולן נתפס כסיפור הצלחה מזרחי קלאסי: ילד שגדל בדימונה, הפך לזמר הלאומי והצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית התרבותית. התחושה בקרב תומכיו היא שהוא לא רק מותקף על מעשיו, אלא גם על עצם היותו מזרחי, מצליח ופופולרי. יש מי שראו בביקורת כלפיו המשך של דיכוי תרבותי של מוזיקה מזרחית ושל נציגיה.
אנשי תקשורת, אמנים וארגונים שונים שהובילו את הביקורת נגד גולן מייצגים לרוב את מה שנחשב ל”תרבות הגבוהה”.לעומת זאת, הקהל שלו מגיע במידה רבה מהשכבות שמזוהות עם התרבות הפופולרית. ולכן הביקורת נתפסת לעיתים כהתנשאות – כאילו “האליטה אומרת לנו מה מותר לאהוב”.
חלק מהשיח נסוב סביב מקומן של נשים בתרבות הפופולארית הים-תיכונית – שמתאפיינת לעיתים במודל גברי מסורתי, ולעיתים אף שוביניסטי.
בגדול, הסולד אאוט המטורף הנוכחי של הופעות גולן בבלומפילד מראה כי הציבור בישראל נוטה להיקשר רגשית לדמויות שהיו איתו לאורך חיים שלמים. לאייל גולן, שהיה ברקע של חתונות, בר מצוות, וימי עצמאות. החיבור הרגשי הזה לעיתים גובר על שיקול מוסרי או רציונלי. במקרה שלוו יש תחושה של “סליחה לאומנית” כלפי גיבור תרבות שפונה במוסיקה שלו למכנה משותף ענק.
אכן: הציבור לעיתים מבלבל בין החוק למוסר. המשפט הישראלי לא הרשיע את גולן בפלילים, וזה מספיק לרבים כדי “לסגור את הסיפור” מול אלה שממשיכים לטעון שגם אם אין לו עבירה פלילית, הייתה כאן התנהגות בעייתית מאוד מבחינה מוסרית ששוללת ממנו "תעודת יושר" בישראל.
