השיר "בשעות הבודדות" של איתי לוי ממקם את עצמו בבירור בתוך אחד הנתיבים השחוקים ביותר של הז’אנר הים־תיכוני הישראלי: הגבר הפגוע, המובס, המתקרבן – מול אישה שעזבה, שותקת, ואחראית לכאבו.
הנרטיב מוכר עד לעייפה: היא נטשה, הוא נשאר לבד, סובל, מתגעגע, מבולבל, מבקש שתחזור אין כאן תפנית, גילוי או שינוי תודעתי. השיר נשאר תקוע בתוך אותו מעגל רגשי של כאב והאשמה מרומזת כלפי האישה.
הפנייה החוזרת: "אולי תקחי עלי קצת אחריות" – מציבה את הדובר בעמדת קורבן מובהקת – מבלי שהוא בוחן את חלקו בסיפור. אין מורכבות. אין אזכור לטעות שלו, אין תהליך, אין חשבון נפש.
השיר עמוס בביטויים שכבר נשמעו אינספור פעמים בז’אנר: "געגוע ששובר לי את הגוף", "יורד מבול" כמטאפורה לעצב, "החיים שלי זה סרט" – אלה דימויים שעובדים מידית על הרגש, אך אינם מחדשים דבר.
המשפט "מילים ריקות ממשמעות" אירוני כמעט, משום שהוא עצמו נשמע כמו קלישאה ריקה. הטקסט לא יוצר תמונה ייחודית או סיפור קונקרטי, אלא רצף אמירות אינסטנט רגשיות.
הגבר בשיר הולך לבד, שורף כסף, בוכה, מתגעגע, מאשים , אבל כמעט שאינו פועל. זהו תיאור ממוחזר/ משומש של גבר שמקדש את הסבל כמרכז זהותו, במקום להתמודד או להשתנות. השיר גם משמר סטריאוטיפ בעייתי – האישה כמי שאחראית לריפוי הכאב הגברי.
הפזמון בנוי היטב מבחינה פופית. פתיחה שקטה עלייה טונאלית ברורה. מעבר למקצב מיד טמפו על נתיב מרכזי. המוסיקה מתפקדת כמגבר רגש, עוטפת היטב את הקול של איתי לוי.
מה עובד? קול חזק ומזוהה, הפקה מקצועית, פזמון קליט. מה פחות: נושא שחוק, טקסט קלישאתי, דמות חד־ממדית, היעדר אמירה מקורית.
"בשעות הבודדות" הוא שיר שעושה בדיוק את מה שמצופה ממנו בז’אנר – ולא יותר מזה. הוא מספק פורקן רגשי מיידי, אך לא משאיר חותם אמנותי. אם איתי לוי רוצה להמציא את עצמו מחדש, הוא יצטרך בשלב מסוים לוותר על הגבר המתקרבן – ולבחור בדמויות מורכבות יותר, בטקסטים אמיצים יותר, ובצליל שפחות חושש לסטות מהנוסחה. השאלה היא – האם בכלל הוא רוצה?
איתי לוי בשעות הבודדות בימוי: עמית אנג׳ל ימין צלם : ערן הורוביץ
אל תבדקי לי את הדופק
כי זה מרתיח לי ת׳דם
הייתי בא כמו איזה שד ונעלם
והימים ימי בצורת הרגשות משומשים
נו מה אפשר כבר לצפות מאנשים
הולך לבד את כל העיר
שורף שטרות כדי להסתיר
למה אני לא שמח, תמיד היה לי על מה
מילים ריקות ממשמעות אם ניפגש שוב בטעות
מה הייתי אומר לך
אולי תקחי עלי קצת אחריות
מעוד געגוע ששובר לי את הגוף
לאן את נוסעת כשבחוץ יורד מבול
תבואי הביתה
היום כבר לא אכפת לי להודות
שאת חסרה לי בשעות הבודדות
אהבתי אותך גם בעיניים עצומות
תבואי הביתה
החיים שלי זה סרט, נגמרו הכרטיסים
מזל שאת מאמינה עוד בניסים
וכבר שורפות לי העיניים מכל המלח בדמעות
אני האיש שלא לומד מטעויות
הולך לבד את כל העיר
שורף שטרות כדי להסתיר
למה אני לא שמח, תמיד היה לי על מה
מילים ריקות ממשמעות אם ניפגש שוב בטעות
מה הייתי אומר ל
אולי תקחי עלי קצת אחריות
מעוד געגוע ששובר לי את הגוף
לאן את נוסעת כשבחוץ יורד מבול
תבואי הביתה
היום כבר לא אכפת לי להודות
שאת חסרה לי בשעות הבודדות
אהבתי אותך גם בעיניים עצומות
תבואי הביתה
אולי תקחי…
תגובה אחת
נהדר. בחור מוכשר שימצא כבר מישהי ויתחתן.