תן למוסיקה להביע אותך. מילים על הנייר פחות מדייקות. אלדד ציטרין מנסה לחבר מנגינות למחשבותיו-תסכוליו. אלה שני שירים חדשים המאירים פרוזדורי מחשבה ותחושה. שיר על חלום שחלם כילד שמנסה לרוץ, אבל רץ באוויר מבלי יכולת להתקדם, והתחושה הזו שחוזרת גם בבגרות מבלי יכולת לנצח את מי שהיה (השיר "זה חוזר") ושיר געגועים למי שהיה פעם בשבילה, לפני שהחיים שינו דברים והביאו כנראה (ואולי) למצב בלתי הפיך בתחושות, ביחסים.
המוסיקה והשירה ב"וזה חוזר" נטועה בתוך מהלך הרמוני שנוסך אווירה חלומית. שיר אינטימי להפליא, יוצא מנפש מתכוונת. לחבק את צערו.
ב"ואולי" מנסה ציטרין לשדר מתוכו את עומק התסכול והצער. הוא עושה את זה במהלך מוסיקלי מתון, עיבוד פונקציונאלי, וגם כאן זוהי חלקתו המאוד מופנמת אינטימית שמתכתבת עם "וזה חוזר". יותר מאשר ציטרין " ממציא את עצמו" מוסיקלית, הוא מתקרב לעצמו בצורה הכי מהימנה. תרצו – שני שירים שמתחברים ליומן אישי תחושתי אמין נכון לעכשיו.
אלדד ציטרין וזה חוזר
חלמתי שאני / רץ באוויר/ הרחוב כולו לבן / אבק של עננים
וזה חוזר ולא עובר
תחרות של ריצה עם עצמי אז/ אני נותן את כולי/ לנצח את מי שהייתי
להמציא שוב אותי
על כביש קצר ואין סופי / מילדותי/ אני חוזר או שוב / בורח מביתי
וזה חוזר / ולא עובר
תחרות של ריצה עם עצמי אז/ אני נותן את כולי
לנצח את מי שהייתי/ להמציא שוב אותי
כלום לא זז מטושטש/ אני רץ בנעלים קרועות
נמשים נמשים אז היו לי/ ומליון חלומות
וזה חוזר / ולא עובר
אלדד ציטרין ואולי
ואולי כבר אין לי דרך/ לתקן את מה שבי שבור
ואולי כבר לא זוכרת/ איך הקשבת לי עד סוף הסיפור
ואולי כבר אין בי שקט/ לחפש לנשום אוויר נקי
ואולי בכלל שכחתי/ להיות בשבילך אמיתי
איך אהבת אותי כמו מלך/ כשידעתי לחבק שלם
ואולי את רוצה בכלל ללכת/ והכל יכול ברגע להעלם
ואולי נסלול שוב הדרך/ ונרוץ נרוץ נרוץ עד שנמות
חלומות גדולים כמו ילד / כשהיום אני כבר נטו מציאות
